העליון: גם נכסים מלפני הנישואים עלולים להתחלק בגירושים

פסק הדין, עליו חתומים שלושת שופטי העליון דוד מינץ, יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ, מבטא מגמה שיפוטית של בחינה מהותית של שיתוף בפועל על פני קביעה פורמלית של מועד הרכישה. פסק הדין משקף תפיסה ערכית, שיוויונית, לפיו שיתוף אמיתי בחיים הזוגיים יוצר גם מעין הסכם זוגי של שיתוף בנכסים, שעולה בקנה אחד עם הוראות חוק יחסי ממון, שמאפשרות עריכת הסכם לגבי נכס ספציפי.

בעוד שבעבר הלכת השיתוף הספציפי התייחסה לדירת מגורים בלבד, בית המשפט העליון מרחיב אותה כעת באופן תקדימי גם לגבי נכסים נוספים, כגון קרקע שנרכשה לפני הנישואים, עסק שנפתח או אפילו מוניטין. עם זאת, פסק הדין יוצר אי-ודאות רבה, ויש לזה השלכות נרחבות על זוגות רבים, שכן הוא סותר את הוראות חוק יחסי ממון. בני זוג שחשבו שבשל העובדה שהם מחזיקים בנכס שהתקבל לפני הנישואים, הוא יישאר "שלהם בלבד", עלולים לגלות כעת שהם טעו.

פסק הדין גם מרחיב את המבחן ההתנהגותי, וקובע למעשה שהיכולת להוכיח "כוונת שיתוף" הפכה למשמעותית ורחבה יותר, בעוד שמועד רכישת או קבלת הנכס הופך למשני. שינוי זה עשוי להוביל לריבוי תביעות בנוגע לנכסים שהיו עד כה "מחוץ לתחום".