העב"ם בצורת כדור אדום לוהט שהתרסק על ההר

ב־2 בפברואר 1986, ימים ספורים לאחר הפגיעה, חיפשו תלמידי בית ספר מקומיים את האתר ומצאו גדם עץ שרוף, חור באדמה וענפים שנשברו על ידי האובייקט הנופל. הם אספו סלעים ושרידים, לצד טיפות מותכות של חומר מוזר בעל גוון מתכתי, ולקחו הכול למוזיאון המקומי.

ולרי דבוז'ילני, מנהל המוזיאון, החל לחקור את החומר ושיתף פעולה עם ו. ברליזוב – מומחה מקומי למטאוריטים. מתוסכל מהיעדר תשובות, הוא החליט להוביל בעצמו צוות מדענים אל ההר. מאוחר יותר תיאר דבוז'ילני לעיתונאים כיצד העב"ם פוצץ גוש סלע עצום במקום הפגיעה – בגודל של כשני מטרים מעוקבים – וכי 10 מטרים רבועים של שלג "התאדו" מהאתר. הצמחייה נשרפה, והאדמה כוסתה בסימני חריכה עזים. חיפוש יסודי בשטח חשף 30 גרם מאותו חומר יוצא דופן, שהתמצק לטיפות כהות. בין הממצאים נמצאו גם "רשתות זעירות" שכללו חוטים דקים מאוד, חלקם שזורים בחוטי זהב דקיקים.

ולרי לקח את ממצאיו למעבדה מתקדמת, שם התגלתה סגסוגת יוצאת דופן של עופרת עם עד 17 יסודות נוספים, בעלת מבנה של זכוכית מתכתית – תופעה נדירה ביותר בטבע. בדיקות נוספות חשפו תכונות מוזרות: אחת ה"רשתות הזעירות" הכילה לולאה דקה שנעלמה באופן מסתורי כאשר ניסו ליישר אותה כדי לבחון אותה מקרוב. ד"ר אלכסיי קוליקוב, דוקטור למדעי הגיאולוגיה והמינרלוגיה ברוסיה, אמר כי הטיפות דומות ל"פחמן זכוכיתי", אך לא הצליח להסביר כיצד נוצר חומר זה.