Connect with us

טלוויזיה

הסדרה "המזח" של כאן 11 מפצחת הקבלה בין יום כיפור ל-7 באוקטובר

Published

on




זהירות, טריגר: לאחר התלבטויות רבות, הסדרה "המזח", שמשחזרת את אחד ממחדלי יום כיפור ואת ההפקרה של חיילים שנאלצו לבחור במוות או בשבי האויב, עלתה אמש (ראשון) בכאן 11, והיא ללא ספק חובת צפייה.

"להיות או לא להיות" היא כבר לא השאלה שמלווה את סדרת הטלוויזיה "המזח", שעלתה בגרסתה הקולנועית כחצי שנה לפני "חרבות ברזל" כשעוד היינו תמימים ובטוחים שמחדלים כמו מלחמת יום כיפור לעולם לא יחזרו, אלא "לראות או לא לראות", בעיקר כששומעים את הלוחם ההמום בקשר כשהוא מבין שהוא מופקר לגורלו והוא זועק: "איפה חיל האוויר? הבטחתם ארטילריה! אלוהים ישלם לכם!". אבל בדיוק בגלל זה אתם חייבים לצפות בה. לא רק בגלל האפקטים המרהיבים והסיפור המצמרר, אלא בגלל הדילמה והמסר המחודש על הבחירה בחיים. שכן הסדרה בעלת חמשת הפרקים נוגעת בדילמה עמוקה בתרבותנו שהחיילים שלחמו שם היו צריכים להתמודד עמה – לבחור בין מוות לבין כניעת מוצב לכוחות המצרים ולצלב האדום, אירוע שהיה אז ספק מביש וכמעט הושתק לחלוטין על ידי האתוס הצה"לי. אבל האם אנחנו אותה המדינה והאם האתוס של הגבורה הוא אותו האתוס?

''המזח'' כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)
"המזח" כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)

כזכור, הפקת הענק שמשחזרת את הקרב ההרואי הייתה אמורה להיות משודרת באוקטובר 2023 לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור. על הסרט כתבתי אז שהוא נוגע בשורש ההפרעה המובנית של מדינתנו, בעיקר בגלל ימי הקרע וההפגנות בין חילוניים ודתיים. מאז הרבה מים עברו בתעלת סואץ ועדיין הדילמה של קדושת החיים מול מיתוס מצדה כוחה במותניה. כאמור, הסדרה צולמה ונערכה חודשים רבים לפני טבח ה-7 באוקטובר והיא תיאור עתידי ומצמרר של האירוע שיתרחש במרחק של 50 שנה מאירועי כיפור. ההפקה בגרסתה הטלוויזיונית עלתה סוף סוף לאחר התלבטויות מתמשכות באשר למועד הנכון לשידורה מסיבות מובנות עקב הרגישות בחברה הישראלית כיום. ולכן, לאחר שידור כל פרק תשודר תכנית "אחרי המזח" בהנחיית קובי מידן שבה יינתן מקום להעלות קשיים וטראומות שהותירו המלחמות.

הסדרה שבוימה על ידי ליאור חפץ מבוססת בחלקה על הספר "האופציה של הדוקטור" שכתב דוקטור ורבין על אירועי "המזח", והוא אחת הדמויות הראשיות בסרט ובסדרה. היא מתחילה באופן יחסית קומי ושאנן בהתאם לתקופה, כאשר דוקטור ורבין הצעיר והזרוק (מיכאל אלוני) מגיע למוצב נידח, פינת גבעת חלפון, כדי לעשות מילואים כרופא הפלוגה. כדי לחדד את השאננות, הש"ג מבלי לזוז מעמדתו פותח לו את השער המאולתר מחבל קרוע שלא באמת עוצר מישהו.

''המזח'' כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)
"המזח" כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)

גם בתוך המוצב האווירה אינה של כוננות אלא של עניינים יומיומיים כמו שוקולדה וקריאת עיתון. זאת, למרות שנראים ומדווחים כל הזמן תנועות המצרים מעבר לתעלה. בפיקוד אומרים שהכל בסדר, עד שהמצרים מתחילים לעלות בהמוניהם בהפתעה מוחלטת מהאוויר, מהים ומהקרקע על כל המוצבים ולכבוש אותם. אמרנו כבר טריגר? אמרנו. ובכל זאת "המזח" הוא סיפור שחייבים לספר על גבורה של 42 חיילים חילוניים לצד דתיים וחרדים שמתכוננים יחד ליום כיפור וחוברים כולם להדוף את ההתקפה המצרית שמגיעה נגדם, ולמרות מספרם המועט מצליחים להחזיק מעמד עד הבחירה הבלתי נמנעת.

להבדיל מהסרט הקולנועי שמתרחש רובו ככולו במוצב, והוא יותר דרמה צבאית אינטנסיבית בסגנון "בופור" או "לבנון" שממוקדת במה שאנחנו רואים דרך עיניו של מפקד הפלוגה (וחובה גם לראותו על מסך גדול), הסדרה משמרת את הוויזואליות והסאונד העוצמתי אך כסדרה היא דרמה עמוקה ומקיפה יותר ולכן הקצב שלה איטי יותר. יש למשל דגש רב יותר על מסגרת הסיפור שהיא ועדת החקירה של שורדי המוצב שנכנעו לשבי המצרי והועברו לצלב האדום, והיא נותנת משקל רב יותר לדמויות משנה ולחייהם בחוץ, למשל של בתיה, אשתו של רופא הפלוגה ורבין, המצפה לילד ולמשפחתו החרדה לגורלו.

''המזח'' כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)
"המזח" כאן 11 (צילום: דני שוורצמן באדיבות יונייטד קינג)

במוצב עצמו הכאוס חוגג על הצד הרע שלו, הרופא עסוק בלהיאבק על חייהם של החיילים עד שהוא מגיע למסקנה להיכנע למצרים כדי להציל את חייהם של החיילים שעוד נותרו בחיים. דילמה שעדיין מלווה אותנו. דילמה של רופא מול מפקד. של שבועת החיים מול טוב למות בעד ארצנו. כל אלו ארוזים בתוך הדרמה שלולא חרבות ברזל הייתה יכולה להיות פשוט סדרת שחזור מלחמה רגילה. ואולי דווקא בשל שאינה רגילה יש בה כדי לעורר תובנות בחברה הישראלית על מסירות נפש, ערבות הדדית בין חילוניים ואפילו חרדים והדילמה של הדוקטור שהפכה כיום להיות הדילמה של כולנו.​​​​​​​​​​​​​​​​





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים