הייחוד הפיזיולוגי של הנשרים טמון בקיבתם יוצאת הדופן: חומצת קיבה בעוצמה חריגה (pH כמעט אפס) מאפשרת להם לעכל רקמות מרקיבות ולהשמיד חיידקים קטלניים כמו סלמונלה, אי־קולי ואנתרקס. כך, הם לא רק "מנקים את השטח", אלא גם מחטאים אותו ומונעים העברת מחלות לשאר החיות ולפעמים גם לבני האדם.
כדי להבין מה קורה כאשר נשרים נעלמים מהנוף, ערכו החוקרים ניסוי בן עשרה חודשים בקוסטה ריקה. הם הציבו פגרי חזירים באזורים שונים – חלקם נגישים לכל אוכלי הנבלות, וחלקם נעולים בכלובים שמנעו כניסת נשרים. התוצאה הייתה חד-משמעית: פגרים שהיו נגישים לנשרים התפרקו בקצב כפול – 9.5 ק"ג בממוצע ביום, לעומת 4.8 ק"ג בלבד בפגרים המוגנים. באתרים שבהם לא היו נשרים, כמות הזבובים כמעט הוכפלה, והסיכון להתפרצות מחלות עלה בהתאם.