הנפש הלאומית מדממת – וגם הכלכלה מרגישה זאת | ניר קיפניס

אלא שלא רק בשוק המניות, שמתנהג לעיתים כמו טבלה של ליגה בכדורגל, מתבטא הקשר החזק אך גם החמקמק בין נפש למעש, בין מצב רוח לכלכלה. גם לפריון בעבודה יש קשר הדוק עם המצב הנפשי – זה של הפרט וזה של האומה.

נמשיך בדוגמאות מתחום הספורט: מספר חודשים לפני אולימפיאדת אתונה בשנת 2004, נאלצו המומחים להרהר בצער באפשרות דחייתה או העתקת המשחקים האולימפיים למקום אחר, מה שהיה מוריד לטמיון השקעה של מאות מיליארדי דולרים. למה? כי פיגור מדאיג בלוחות הזמנים ניכר כמעט בכל תחום – מהמתקנים הלא גמורים ועד לתשתיות כמו הרכבת התחתית שנחנכה במיוחד לרגל האולימפיאדה.

רק שאז קרה דבר מופלא: נבחרת הכדורגל של יוון זכתה, באחת ההפתעות הגדולות בתולדות הכדורגל, בטורניר יורו 2004. השמחה והגאווה הוציאו את היוונים מדעתם: מתנדבים גויסו, קבלנים שינסו מותניים – ואתונה הצליחה להעמיד מקרבה אולימפיאדה שעשתה כבוד למקור בן האלפיים.

גם "הנס של ברן" – הזכייה של נבחרת גרמניה במונדיאל של 1954 בשווייץ, נחשב אירוע מחולל שינוי בכלכלה הגרמנית. ננתק לרגע את הרגשות שיש לנו כיהודים וישראלים כלפי גרמניה וניווכח איך התלכדות של אירועים ששיפרו את מצב הרוח הלאומי – משחרור של מעט השבויים ששרדו את השבי הרוסי ועד לזכייה במונדיאל, היו לשמן על גלגלי שיקום הכלכלה הגרמנית שהייתה הרוסה לחלוטין לאחר המלחמה הנוראה שהביאו על העולם. בתוך זמן קצר יחסית, הפכו ערי גרמניה מכאלה שבהן הנוף האורבני מזכיר את זה של עזה, לערים מודרניות מפוארות.

אז הקשר בין מצב רוח אישי ולאומי לפריון בעבודה הוא ברור. גם אם בלתי אפשרי לכמת אותו, אי אפשר שלא להבין עד כמה הוא חשוב, אפילו קריטי, לתפקודו של המשק – וזו, לטעמי לפחות, הסכנה הגדולה שאורבת למשק הישראלי, יותר מכל תקציב בעייתי או העלות הישירה של המלחמה: מצב רוח לאומי ירוד.