הממשלה מזמינה והיועמ"שית שותקת: מדוע אסור לה להיעדר

ייתכן שישנה התלבטות אמיתית. ייתכן שהיועצת מהססת ברגעים אלה אם ראוי להשתתף בשימוע שמבחינתה נגוע בפוליטיזציה. אבל ככל שהלבטים גוברים – כך גובר גם הצורך להופיע ולומר את הדברים בעצמה.

אם יש טענה לחוסר סמכות – שתועלה. אם יש טענה למניע זר – שתוצג. אבל לא ניתן להצדיק היעדרות גורפת, קל וחומר כשמדובר ביועצת המשפטית לממשלה, אחת הדמויות הרמות והמשפיעות ביותר בשירות הציבורי.

מקרה דומה, בנסיבות פרטניות שונות, התרחש לאחרונה עם ראש השב"כ לשעבר רונן בר, שסירב להתייצב בפני ועדה ממשלתית. הממשלה פעלה בהיעדרו, והנזק התדמיתי – לו ולשירות כולו – היה ממשי. לא בגלל התוכן, אלא בגלל היעדר ההופעה אליה הוזמן.

בציבוריות הישראלית, כמו בכל דמוקרטיה, יש ערך עצום לנראות: ההופעה הפומבית, המענה הישיר לשאלות, והנכונות להתמודד עם ביקורת. דווקא כשקשה – אסור להיעדר.

אם היועצת מבקשת, ובצדק, שהמערכת הפוליטית תכבד את עצמאותה, עליה להפגין מחויבות למערכת כולה: גם לבית המשפט, גם לממשלה, וגם לכנסת. היעדרות מהשימוע מחר תיתפס כהתנשאות, תגביר את הקרע הציבורי, ותשגר מסר בעייתי לפקידות: שיש מקרים שבהם מותר לא להופיע – פשוט כי לא רוצים. במערכת שלטונית תקינה – אין יוקרה בלי מחויבות. במילים פשוטות: יועצת משפטית לממשלה אמורה לשמש מופת – לא תקדים.

הכותב הוא שופט מחוזי בדימוס, שימש כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים