המלחמה עם איראן: קח את הקרדיט דונלד טראמפ, העיקר שתצטרף

ראש הממשלה נתניהו מקבל מאז בוקר יום שישי קרדיט מלא על האירוע ההיסטורי הזה. בצדק. הוא קיבל את ההחלטה, וקבלת ההחלטה הזו אינה דבר של מה בכך. לאחר 30 שנות הססנות, "הכלה", בריחה מעימות והתמקדות בדיבורים במקום במעשים, נתניהו עשה את זה. ברור שאלמלא 7 באוקטובר זה לא היה קורה, אבל נשאיר את זה להיסטוריונים. הבעיה עם נתניהו היא שהוא לוקח את הקרדיטים על הצלחותיו ומפיל על אחרים את האחריות על מחדליו ואסונותיו. מילא. את החשבון אפשר יהיה לעשות אחר כך. בינתיים העובדה היא שנתניהו חתום על המהלך הזה, מהצד של "מקבלי ההחלטות".

אבל יש עוד צד. חשוב אפילו יותר מהצד של נתניהו. הצד של המבצעים. ההוגים. המתכננים. המתאמנים. היוצרים. האמיצים. הנחושים. המפקדים. הלוחמים. הטסים (וגם טסות!) ומכינים את המטוסים ומחמשים אותם, הסוכנים והסוכנות, המדענים, המומחים, נשות ואנשי המודיעין, המאזינים, הסייבריסטים, מפצחות הצפנים, ממציאי ההמצאות המופלאות, אמצעי הלחימה המכושפים, אלה שפורצים כל מסגרת, שטוחנים כל תקרת זכוכית, שלועגים לכל המגבלות, וחורצים לשון מול כל הלשונות הרעות.

הניצחון המטורף הזה על איראן, על חיזבאללה ועל חמאס שייך להם. כפי שהם מיוצגים כאן על ידי הרמטכ"ל רב־אלוף אייל זמיר, קודמו, רב־אלוף הרצי הלוי, שהניח את היסודות לכל מה שאנחנו רואים כאן, תכנן את התוכנית וגם שכנע את מקבלי ההחלטות שזה אפשרי, ראש המוסד דדי ברנע, מפקד חיל האוויר תומר בר, ראש אמ"ן שלומי בינדר וקודמו, שחתום על אסון 7 באוקטובר אבל גם על היכולות המופלאות שנסללו באיראן ובחיזבאללה, ועל עוד מאות מפקדים, אלפי קצינים ועשרות אלפי לוחמים, מדענים, וסתם אנשים מוכשרים מאוד שהפכו את ישראל למה שהיא.