המכללות שינו את המפה: הפערים הצטמצמו, אך לא נעלמו

דבריו של בלייך נוגעים בנקודה מוכרת: הקשר החזק בין השכלת ההורה לסיכוי של ילדיו לרכוש השכלה בעצמם. "אם אנשים בדור מסוים פספסו את הרכבת של השכלה בסיסית, ואחרי זה גבוהה, הסיכוי של הילדים שלהם להגיע לשם יהיה נמוך גם כן", הוא מסביר. "אצל המזרחים זה דור ראשון להשכלה, בניגוד לרבים מהאשכנזים או יוצאי ברית המועצות".

"בדקתי ב-2018 מה קורה בדור שני של מזרחים, ללא אוכלוסייה חרדית כדי למנוע הטיות, ובקרב בעלי תואר: לפחות מחמישית היו הורים עם תואר אקדמי לפני, בזמן שאצל אשכנזים זה קרוב למחצית. אני מסתכל על חצי הכוס המלאה – הם עלו על הרכבת, ויש סיכוי שבדור הבא אם יתמידו הפערים יצטמצמו עוד יותר, כי ההורים יהיו משכילים. אנשים לא חיים בוואקום, הם יודעים שהשכלה אקדמית זה כלי לצמצום פערים והתקדמות בסולם ההכנסות", צופה בלייך.

החוקר מייחס את השינוי, בין השאר, לפתיחת המכללות בשנות ה-90. "זה היה המהפך האמיתי. אנחנו יודעים מעבודות קודמות שבפריפריה פנו יותר למכללות. רף הקבלה הנמוך יותר במכללות אפשר לעוד אנשים, עם ציונים נמוכים יותר, לרכוש השכלה", הוא אומר. "יכול להיות שהם עדיין לא בעשירון 8-9-10, אבל ברגע שאתה במעמד ביניים אתה כבר יכול לדחוף את הילד שלך רחוק יותר. ואז בדור הבא, מי שהיה במכללה יגיד לילד שלו ללכת לאוניברסיטה. הם כבר חוו את הלימודים, את השיפור ברמת ההכנסות, וככה מדלגים ונעים למעלה בסולם מדור לדור".