המדינה לא אישרה סיוע כלכלי לקיבוצים צאלים, אורים וגבולות

"צה"ל השתלט על בתים והכריז על שטח צבאי סגור – הפינוי לא היה וולונטרי": שלושת הקיבוצים אורים, צאלים וגבולות מהמועצה האזורית אשכול הגישו בחודש יוני בשנה שעברה עתירה לבג"צ אשר מטרתה לחייב את המדינה להעניק להם זכאויות של מפונים להכלילם תחת יישובי "חבל תקומה". המדינה החליטה היום (שני) שלא תעניק להם סיוע.

המדינה הדגישה בסיכום תשובתה: "חרף אירועי השבעה באוקטובר אשר התחוללו בסמיכות לקיבוצי העותרים, גורמי הביטחון לא סברו כי קמה הצדקה ביטחונית לפינוי הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים. על-כן לעמדת המשיבים, בהעדר הצדקה ביטחונית לפינוי הישובים, לא קמה הצדקה למתן ההטבות הכלכליות שנלוו להחלטת הפינוי ונובעות מהן". נזכיר, כי דבר דומה קרה ביישובי הצפון, לאתר ש-19 יישובים הגישו עתירה לבג"צ בנושא אי מתן פתרונות מצד המדינה.

מכלל קיבוצי אשכול, אלו הקיבוצים היחידים שלא הוכרו ע"י המדינה ככאלה שתושביהם זכאים לסיוע. קיבוץ גבולות מצוי במרחק של כ-12 ק"מ מגדר רצועת עזה, קיבוץ צאלים מצוי במרחק של כ-18 ק"מ מהגדר, וקיבוץ אורים מצוי במרחק של כ-13.5 ק"מ מהגדר. מהנתונים המצויים בידי צה"ל, ביום השבעה באוקטובר שלושת הקיבוצים העותרים לא הותקפו או נחדרו על-ידי מחבלים, למרות שבסמוך לקיבוץ אורים התרחשו אירועי לחימה.

בתשובת המדינה לעתירה נכתב כי "בלי לגרוע מהסיטואציה הקשה בה היו מצויים תושבי שלושת הקיבוצים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר והתאתגרים המורכבים והצרכים השונים שקמו בעטיים, עמדת המשיבים היא כי בשים לב למשאבים המוגבלים העומדים בידי המדינה המחייבים תיעדוף של כספי הסיוע הציבורי לאזרחים שנפגעו במלחמה, השיקולים המקצועיים והביטחוניים שעומדים בבסיס החלטת הפינוי שקיבלה ממשלת ישראל, מבססים את ההבחנה בין מתן מענים כלכליים לתושבי היישובים שפונו בהתאם להחלטת ממשלה לבין אלה שלא".

עמדת המדינה היא כי "דין הצו על תנאי להתבטל וכי דין סעד זה להידחות". דהיינו, לעמדת המדינה, אין מקום להורות לה להעניק לתושבי הקיבוצים שלא פונו את אותן הזכאויות הכלכליות שניתנו לתושבי ישובים שפונו, שהן תוצר נילווה להחלטת הפינוי ונובעות מהן.

נזכיר כי בעתירה טענו היישובים שלא פונו, שקו ה-7 קילומטר מהגבול שקבעה המדינה כקריטריון לפיצוי, הינו גבול מדומיין ש"המציאה" המדינה לפני שנים. בנוסף, בשל שאיפת העותרים ששלושת הקיבוצים יכללו במסגרת יישובי "חבל תקומה" ומשלא כך הוחלט, ביקשו שהמדינה תיתן להחלטתה הבהרות.

משום שביהמ"ש כבר קיבל קודם לכן את טענת המדינה כי מקודם הליך חקיקה של הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, תשובת המדינה שהתקבלה אתמול מתייחסת בעיקרה לסעד המבוקש בנוגע להטבות הכלכליות המבוקשות ע"י העותרים.

המדינה לא חלקה על טענות העותרים בדבר השימוש הצבאי שנעשה בשטח, וכן ציינה כי אכן "העותרים, המתגוררים בקיבוצים הסמוכים לגבול רצועת עזה והסמוכים לאירועים שהתחוללו בעוטף עזה בשבעה באוקטובר ולאחריו נאלצו להתמודד עם קשיים ואתגרים משמעותיים ביותר בצל המלחמה". עם זאת הודגש, כי "מבלי להמעיט מהקשיים והאתגרים האמורים על רקע נסיבות המלחמה, השמיכה התקציבית קצרה מתמיד, ולא כל הצרכים יכולים לקבל מענה מלא".

עוד הובהר והודגש: "בכל הנוגע לענייננו, התעדוף נקבע על בסיס הצורך הביטחוני המוגדר בחוות הדעת הביטחונית אשר המליצה על פינוי ישובים הסמוכים לגדר רצועת עזה, והמלצה זו התקבלה על- ידי הממשלה ועוגנה על ידה בהחלטות הממשלה".

המדינה הציגה הכרעות קודמות של בית המשפט שקבעו בין היתר כי החלטות ממשלה שהתקבלו וכללו קריטריון של מרחק הישוב מהגבול אינן בגדר הבחנה שרירותית, וכן החלטות בהן הבין ביהמ"ש כי "השמיכה קצרה" והרחיק עצמו מהתערבות בקביעת סדר העדיפויות בהקצאת המשאבים.

"המדינה נכשלה בהגנה וגם מענישה את מי שנלחם לשרוד"

מטעם העותרים קיבוצי אורים, צאלים וגבולות, נמסר: "תשובת המדינה לעתירת הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים היא מנותקת, מקוממת וחסרת אחריות מוסרית. במקום להכיר בעובדה שתושבי הקיבוצים חוו טרור, פינוי, חדירות מחבלים ושימוש צבאי במרחב האזרחי שלהם – המדינה מתחפרת בקריטריונים טכניים ומודדת מצוקה אנושית לפי קילומטרים".

"הקריטריון של 7 ק"מ הוא שרירותי ולא משקף את הסכנה האמיתית בשטח. שלושת הקיבוצים הם היחידים במועצה האזורית אשכול שלא קיבלו סיוע – אף שהיו חלק בלתי נפרד מהעורף הלוחם ולא התקיימו בהם שירותים והסדרי חיים בסיסיים. הטענה שהפינוי היה וולונטרי מתעלמת מהמציאות – כשצה"ל משתלט על בתים ושטחי ציבור ומכריז על שטח צבאי סגור, הברירה היחידה שנותרת לתושבים היא לעזוב. לא היה ניתן להישאר בשטח שהייתה בו לחימה עצימה ורציפה, בטח לא עם משפחות וילדים. המדינה לא רק שכשלה בהגנה – היא גם מענישה את מי שנלחם לשרוד. במקום פתרונות חלקיים ודחיות חוזרות, אנו דורשים הכרה מלאה, זכויות שוות, וצדק שמגיע בדין – לא בחסד".