המדינה הערבית שעשויה להיות המעצמה הבאה – ואין לה צבא

בשעה שמדינות האזור משקיעות מיליארדים בבניית צבאות, קטאר מציעה מודל אחר – מסוכן יותר, מתוחכם יותר, וקשה לבלימה באמצעים קונבנציונליים. הנדבך המרכזי באסטרטגיה הקטארית הוא ההבנה שהיא לעולם לא תוכל להגן על עצמה בכוח. אין לה יתרון מספרי, אין לה עומק אסטרטגי, ואין לה אפשרות לעמוד בפני מתקפה צבאית של אף אחת מהמעצמות האזוריות. אז אמנם קטאר משקיעה מיליארדים בבניית צבא מאובזר היטב, אבל דווקא בגלל המגבלות המבניות שלה, היא פיתחה שלוש שכבות הגנה, שלוש תעודות ביטוח אסטרטגיות שמעניקות לה עוצמה מרחיקת לכת מבלי לירות כדור אחד.

הטבעת העולמית – הברית עם המעצמות. קטאר בונה תלות הדדית עם שחקנים חזקים ממנה, ובראשם ארצות הברית. היא ממצבת את עצמה כמתווכת שעושה את העבודה המלוכלכת שאחרים לא רוצים לבצע. היא תיווכה בין ארה"ב לטליבאן, לחמאס, לאיראן, לוונצואלה והרשימה עוד ארוכה. על כך ארה"ב העניקה לה את המעמד היוקרתי של "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו" בשנת 2022. ביקורו של טראמפ בדוחה רק חיזק את הקשר עם עסקאות אסטרטגיות שהפכו את התלות ההדדית לעובדה מוגמרת. וכשהאיש החזק בכיתה עומד לצדך, איש לא ימהר לפגוע בך.

מלבד ארה"ב, קטאר מייצרת קשרי תלות כלכליים רחבים עם מדינות חזקות נוספות בזכות היותה היצואנית השלישית בגודלה בעולם של גז מונזל, אחרי רוסיה ואיראן, ולכן אין לה כמעט תחרות בעולם המערבי. את הסכמי ייצוא הגז שלה היא מורחת על פני 30 שנה בשביל לייצר תלות ארוכת טווח, ואת והשותפות שלה היא בוחרת בקפידה, ובהן מדינות אסטרטגיות עבורה כמו סין, גרמניה, צרפת, הולנד, איטליה ואחרות. הנחיצות שלה בעולם האנרגיה הפכה להיות המגן הטוב ביותר שלה,

הטבעת האזורית – חיבוק האיומים. לצד האיום האיראני, אחד האיומים הגדולים על בתי המלוכה הערביים במפרץ הערביות הוא האסלאם הפונדמטליסטי, אך במקום להתנכר או להתעמת מול האיומים – קטאר בוחרת להחזיק קרוב את מוקדי הסיכון. זו לא טעות – זו מדיניות. קטאר מבינה שאין לה מענה צבאי ממשי מולם ולכן היא קונה את הקרבה שלהן בכסף בקרבה וביכולת לנטר את פעילותם, לוודא שלא יופנו נגדה ביום מן הימים. העיקרון פשוט: כשאתה קטן, עדיף שתהיה שימושי לאויב שלך.

הטבעת הציבורית – שליטה על הנרטיב. עוצמה לא נמדדת רק ברובים אלא ברעיונות, וקטאר פיתחה פלטפורמות רבות-עוצמה לשליטה בשיח ובסדר היום הציבורי. חוץ מאל-ג'זירה, היא בנתה לעצמה פלטפורמות פופולריות ופרובוקטיביות שפונות לקהל הערבי. במערב היא משקיעה, כידוע, בדיפלומטיה ציבורית, במכוני מחקר, בקמפוסים אמריקאיים, בלוביסטים, בעמותות ובארגונים בינלאומיים. כל אלה מייצרים לה לא רק תדמית, אלא כוח ממשי. בזכותם יש לה יכולת לעורר כאוס, להצית מחאה, להסיט אש, לעורר שיח שנאה, להעלים ביקורת או לייצר דעת קהל אוהדת. במילים אחרות, היא לא רק מגיבה לסדר היום – היא מכתיבה אותו. 

כאשר מסתכלים על המכלול, ברור כי קטאר היא מדינה מוגנת גם בלי צבא אפקטיבי. היא תוכל לאבד מעוצמתה וחסינותה רק אם אחת משלוש הטבעות תיסדק, וכרגע אין סימנים לכך. להיפך, קטאר פורחת בתוך כאוס ושואבת כוח מסכסוכים בהם היא יכולה לשמש כמתווכת. 

הדיון הציבורי הרחב על ההתמודדות הישראלית מול קטאר חייב להביא בחשבון את מקורות העוצמה שלה ואת המגבלות הישראליות שמקשות לבודד אותה, לאיים עליה, או אפילו לבקר אותה בגלוי. על כן, ישראל חייבת לאמץ אסטרטגיה שמזהה את כל אחת מטבעות ההגנה הקטאריות ופועלת לתמרן בתוכן או לסדוק אותן. 

ד"ר מורן זגה היא חוקרת מדינות המפרץ באוניברסיטת חיפה