המדינה הדיחה את ראש העיר: נצרת שקועה בחובות

לכאוס שבו שרויה העיר, מתווסף גם המשבר שבו נתונה המדינה כולה והחברה הערבית בפרט- משבר הפשיעה והאלימות הגואים. "יש הרגשה שהכל מתפורר ובנוסף אנשים גם חוששים לצאת, למחות ולדבר", הסביר איש תיירות מקומי שבעצמו העדיף לשמור על עילום שם. "חיים פה 85,000 תושבים, זאת העיר הגדלה בגליל, עיר בעלת חשיבות דתית עולמית, אבל היא לא מעניינת אף אחד", אמר בכעס. "המדינה צריכה להחליט אם נצרת היא חלק ממדינת ישראל או לא".

מול כנסיית הבשורה שמייצגת עבור יותר ממיליארד בני אדם את המקום שבו התבשרה מרים כי היא נושאת בבטנה את בן האלוהים, פח אשפה לא מפסיק לבעור. המרואיין מספר על זבובים בגודל של ציפורים" ועל חולדות ענק שמטילות אימה. מפגע האשפה שמכסה את העיר הוא המעיק ביותר, אבל הוא מציין שהמשבר מורגש בכל פינה. "קבלני ניקיון הפסיקו לנקות את בתי הספר, בשירותים אין אפילו נייר טואלט וגם חברות האבטחה הפסיקו לשלוח שומרים למוסדות החינוך", אמר. הוא הוסיף כי "במרכז העיר בעלי מסעדות ובתי קפה מנקים את הסביבה ביחד עם מתנדבים שבאים לעזור, אבל אלו פעולות חירום שלא באמת יכולות להציל אותם". הוא מספר על מסעדה שקבוצת מטיילים הודיעה לה השבוע כי היא מבטלת את הארוחה שהזמינה בגלל המצב בנצרת.

אבו אחמד אמר כי ההסתדרות נאבקת בבית הדין לעבודה כדי שעובדי וגמלאי העיריה יזכו לשכר שטרם קיבלו. הוא מציין כי גם לא נעשות העברות כסף עבור זכויות סוציאליות שמגיעות לעובדים ויש מהם שנקלעו למצוקה קשה. "איפה משרד הפנים?", שאל בכעס. "איך נתנו לעירייה להגיע למצב כזה? הרי זה לא קרה ביום אחד. שנים על גבי שנים משרד הפנים התעלם מגירעון שהלך וגדל. כל עובד שרוצה להביא לחם לילדים שלו הוא עולם ומלואו. איפה המדינה? אם זאת הייתה עיר אחרת, לא היו נותנים שזה יגיע למצב קשה כל כך".