הליברלים בקנדה היו בדרך לתבוסה. ואז הגיע טראמפ

כדי להציל את מפלגתו, הכריז טרודו בתחילת השנה על התפטרותו ופרישתו מהפוליטיקה. לכתו של מי שהיה הפנים הליברליים של קנדה פינתה את הדרך למנהיג חדש, על מנת שיוכל למשוך בחזרה את קולותיהם של מי שנטשו את המפלגה במחאה נגדו. בכך שלא נאחז בקרנות המזבח ולא התעקש על התמודדות בבחירות, טרודו סלל את הדרך לקאמבק מפואר של מפלגתו.

מארק קרני, לשעבר נגיד הבנק המרכזי של קנדה ושל אנגליה, היה חסר ניסיון פוליטי כשנכנס לנעליו של טרודו במרץ. אך במהרה, הוא מיצב את עצמו כאחד המנהיגים הבולטים ביותר במערב הנכונים לעמוד אל מול ניסיונותיו של טראמפ לערער את הסדר הבינלאומי, ולהגן על ריבונותה של קנדה. ביקורו הראשון בתפקיד היה באירופה, ולא כמקובל בארצות הברית, והוא סימל את עומק המשבר בין שתי השכנות.

ניסיונו הכלכלי של קרני וסירובו להתקפל בפני טראמפ העלו את הליברלים אט-אט בסקרים, עד שעקפו את השמרנים. ככל שהנשיא האמריקני החריף את הטון והטיל מכסים נוספים על קנדה, שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב ושותפתה לנאט"ו, כך גבר הרגש הפטריוטי במדינה. צרות היומיום, כמו משבר הדיור ויוקר המחיה, פינו את מקום לטובת מה שנתפס כאיום קיומי, מטורף עד כמה שזה יישמע, מצד בעלת בריתם הקרובה עד לא מכבר.

השמרנים, לעומת זאת, התקשו להתנער מהקירבה האידיאולוגית שלהם לתנועתו של טראמפ, בין היתר בסלידתם מתרבות "הווק". מנהיגם פייר פוליאבר, שלאורך חודשים ארוכים כבר תפר חליפות, חטף לבסוף מכה כפולה: לא רק שהוא לא יהיה ראש הממשלה, הוא אף איבד את מקומו בפרלמנט לפי שיטת הבחירות הקנדית האזורית.