21 חודשים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, מתפרסם “פרויקט דינה” – פרויקט איסוף העדויות המקיף ביותר על האלימות המינית שביצעו מחבלי חמאס. על פי דיווח שפורסם ב”סאנדיי טיימס”, הדו”ח מעלה כי מעשי אונס ואונס קבוצתי התרחשו בלפחות שש נקודות שונות ברחבי העוטף, ושהאלימות המינית הייתה נפוצה ושיטתית. מטרת הפרויקט: להתמודד עם השתיקה הבינלאומית בנושא. אל”מ במיל' ד”ר משה אלעד, מזרחן ומרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, עוקב אחר תגובות העולם הערבי – ומנתח את הדינמיקה שמאחורי ההתכחשות, ההכחשה וההשתקה.
לדבריו, “התובנות שאדם מקבל מהעולם הערבי שמסביבנו הן בהחלט תובנות יחודיות. הנה למשל, התגובות על הדו”חות השונים שנכתבו אודות התנהגות חמאס ב-7 לאוקטובר ולאחריו. הכל יודעים שלא היה דבר טוב אחד בהתנהגות הטרוריסטים הללו, שיחד חברו ליצור מפלצתי ושהמעשים שהם היו שותפים להם לא מוכרים גם במהלך מאורעות קשים אחרים שהתרחשו בעולם. כל מה שנחשב לרע, כל מה שנחשב לעבירה על החוק שתקופת מאסר ארוכה בצידה (או עונש מוות באותו עולם ערבי) קרו שם באותו היום: רצח, אונס, התעללות גופנית, אלימות, חטיפת תינוקות ופעוטות ועוד".
לדבריו, ניתוח של CyberWell מצא שהודעות הדוחות את קיומו של אונס צעירות ישראליות ב-7 באוקטובר עברו איתרוג של 15 מיליון חשיפות, בעיקר בפייסבוק, X וטיקטוק. ההכחשה, הוא אומר, נעה בין ביקורת על חוסר בראיות, חשד לתעמולה ולפעמים כוונה להפנות את הביקורת כלפי ישראל.
"שאלה אחרת היא באותו הקשר", הוא מוסיף. "מה גורם לאנשי אקדמיה, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, ארגוני נשים ועוד המשמשים בתפקידים בולטים בעולם הערבי להתנכר לעובדות, לתקוף אותן כלא נכונות וליצור נרטיב חדש ושונה?".
לדבריו, “תודעה לאומית ונרטיב קולקטיבי. עבור רוב הציבור הערבי, הסבל הפלסטיני, במיוחד בעזה, הוא הנרטיב המרכזי. כל מידע שסותר את הדימוי של הפלסטינים כקורבנות בלעדיים של ישראל נתפס כאיום על הסולידריות הערבית. לכן, הודאה בעובדה שחמאס ביצע מעשי אונס, טבח והתעללות, במיוחד בנשים, יוצרת דיסוננס עמוק שקשה להכיל: איך אפשר להזדהות עם מישהו שביצע פשעים כאלה?”
עמית סוסנה. העידה כי הותקפה מינית בשבי חמאס (צילום: רויטרס)
עוד הוא מסביר: “לפיכך, לצורך המלחמה הזאת בישראל מגויסים מי שנהנים לכאורה ממעמד מיוחד – אנשי האקדמיה, עיתונאים ואנשי תקשורת כלי ופעילים בולטים בארגונים שונים. בעולם הערבי מוכרת פעילות זו כמחויבות (אילתיזאם בערבית). העיתונים ותחנות הרדיו והטלוויזיה מכונים ‘תקשורת מגויסת’ (למשל, עיתונות מגויסת נקראת בערבית, סחאפה מולתזימה), וכך הלאה – אקדמיה מגויסת, וארגונים מגויסים. כשקוראים מאמרים או צופים בכתבות המסקרות את האירועים מבינים כיצד הן האקדמיה והן התקשורת הערבית ברובם הגדול רחוקים מאוד מאובייקטיביות, מיושר אינטלקטואלי, מאיזון ובכלל מכל הערכים המערביים הנטועים באופן טבעי באקדמיה ובכלי תקשורת חופשיים".
לגבי מדיה ממוסדת ואקטיביזם ברשת, הוא אומר: “המדיה בערבית, במיוחד באל-ג’זירה ואמצעי תקשורת דומים, נוטים לא לדווח כלל על הפשעים שביצע חמאס, או שמציגים אותם כ’תעמולה ישראלית’. ברשתות החברתיות, קיים לחץ חזק לציית לנרטיב המשותף. בקרב נשים, קיימת אחדות השורה ואחדות המילה. מי שמדברת אחרת, נתפסת כבוגדת או משת”פית של האויב".
אל ג'זירה בקטאר (צילום: רויטרס)
הוא מציין גם את הפיצול בתוך הפמיניזם הערבי: “יש נשים ערביות פמיניסטיות שפועלות לקידום זכויות נשים בעולם הערבי, אבל כשהנושא נוגע לסוגיה הישראלית-פלסטינית, הן נוטות לאמץ פמיניזם פוליטי: הן יבחרו לא להזדהות עם נשים ישראליות כי הן מייצגות, לפי תפיסתן, מדינה כובשת. במקרים קיצוניים, נטען אפילו שמדובר ב’תעמולה ציונית’ שנועדה להסיט את תשומת הלב ממות אזרחיות פלסטיניות".
בנוגע למנגנוני ההכחשה, הוא מדגיש: “הכרה באונס וניצול מיני ככלי לחימה היא קשה לכל חברה. הכרה בכך שהצד שלך ביצע את זה, קשה במיוחד. לכן אנשים בוחרים להאמין שזה מומצא, או מוקצן. חלק מההכחשה גם נובע ממחסור במידע אמין בערבית – או שהמידע מופרך מראש כמזויף".
“עבור רבים בעולם הערבי" הוא מוסיף, “אין הפרדה בין ‘ישראל’ לבין ‘כובש’. ולכן כל טענה שמגיעה ממקורות ישראליים, אפילו תיעודים ויזואליים – נדחית מראש. מעשי אונס שנתפסים כ’כלי של תעמולה’ לא מתקבלים כעובדות, אלא ככלי פוליטי שנועד לשרת אינטרס".
עוד הוא מציין את תחושת הפחד הקיימת בקרב נשים ערביות רבות: “נשים ערביות רבות חיות במרחבים שבהם חופש הביטוי מוגבל, והבעת אמפתיה לנשים יהודיות (או ישראליות) עלולה לגרום להן נזק אישי, חברתי או מקצועי. לכן גם אם יש להן רגשות מורכבים או ביקורת על חמאס – הן יבחרו לשתוק או להתנגד פומבית לטענות".
לבסוף, הוא מתאר שגם היו יוצאות מן הכלל: “נשים מוסלמיות ומערביות בארה״ב ובאירופה שהביעו תמיכה בפניות פמיניסטיות גלובליות נגד אונס ככלי מלחמה של חמאס, גינו את ‘ההתקפות של חמאס מ-7 באוקטובר כולל האונס הברוטאלי והשיטתי והאלימות מינית נגד עשרות נשים וילדות בדרום ישראל’. התגובה לא איחרה לבוא: הכפשות, האשמות בשיתוף פעולה עם ‘תעמולה ציונית’ ואיומים. אך קולות אלו היו טיפה בים סוער".
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".