הכוכב הזה התפוצץ לפני 300 שנה – ועכשיו יש תיעוד של הרגע

"לא נשאר ממנו דבר", אמרה פריאם דאס, דוקטורנטית לאסטרופיזיקה מאוניברסיטת ניו סאות' וויילס באוסטרליה, והמחברת הראשית של המאמר שפורסם בכתב העת Nature Astronomy, ודווח גם בסוכנות הידיעות רויטרס. לדבריה, פרק הזמן בין שני הפיצוצים נמשך כשתי שניות בלבד – הזמן שלוקח לגל ההלם מהפיצוץ הראשון להקיף את הכוכב.

כדי להבין מה בדיוק התרחש בפיצוץ, השתמשו החוקרים במכשיר הספקטרוסקופיה MUSE – מערכת צילום מתקדמת שמודדת את ההרכב הכימי של אור שמגיע מהחלל. בעזרת המכשיר, שמותקן על טלסקופ הענק בצ'ילה, הצליחו למפות אילו יסודות פוזרו באירוע ולזהות את טביעות האצבע של הפיצוץ הכפול. בתמונה שצולמה נראים בבירור שני מעגלים מובהקים של סידן – האחד חיצוני, שנוצר מהפיצוץ הראשון, והשני פנימי, כתוצאה מהפיצוץ השני. בנוסף לכך, נמצאה גם שכבת גופרית. עבור החוקרים, זו הייתה הפעם הראשונה שבה התקבלה עדות פיזית ישירה וברורה לשני פיצוצים עוקבים – הוכחה חותכת למנגנון "הדאבל דטוניישן" (פיצוץ כפול), שתואר עד כה רק בתיאוריה.

אבל המשמעות של הגילוי רחבה הרבה יותר מהשאלה מה קרה לכוכב המסוים הזה. סופרנובות מהסוג שתועד כאן נחשבות לאחת הדרכים המרכזיות שבהן נוצרים ונפלטים ליקום יסודות כבדים כמו סידן, גופרית וברזל – כולם מרכיבים חיוניים בגופים שמימיים, בכוכבי לכת, ובסופו של דבר גם בגוף האדם. "הברזל שבדם שלנו והסידן שבעצמותינו – הם לא נוצרו סתם כך", הסבירה דאס. "הם תוצאה של פיצוצים אלימים כמו זה שראינו כאן. זה חלק ממחזור החיים של היקום".

לסוג זה של סופרנובה יש גם חשיבות עצומה במדידת מרחקים ביקום. מכיוון שפיצוצים כאלה מתרחשים בתנאים די קבועים, הם משמשים את האסטרונומים בתור "נר תקני" – יחידת ייחוס שמאפשרת להבין עד כמה אובייקטים רחוקים מאיתנו, וכמה מהר היקום מתפשט.