הכאוס בתחום העובדים הזרים: המעסיקים נאלצים לשלם יותר

מזה שנים בענפים רבים במשק – לרבות אלה שדורשים עבודות כפיים ('צווארון כחול'), שיעור העובדים הישראלים נמצא בירידה מתמשכת, ואת מקומם תופסים יותר ויותר עובדים זרים. עם העמקת התלות, גדל גם הביקוש. המחסור היה מוכר גם לפני כן, אך מאז ה־7 באוקטובר הוא הפך למשבר: עצירת כניסתם של מעל ־80 אלף פלסטינים ועזיבת חלק מהעובדים הזרים אילצו את הממשלה להפעיל שורת מהלכים במטרה לסגור את הפער – אך בפועל, השורות נותרו דלילות. שנה חלפה מאז שהממשלה קיבלה החלטה (במרץ 2024) להביא לישראל כ־10,000 עובדים זרים לענף התשתיות אך עד כה לא הגיע אפילו עובד אחד. בענף הבנייה, אמנם הצליחו לגייס כ־30 אלף עובדים זרים, אך התברר, כי חלקם לא מחזיקים במיומנות מספקת וחלקם מעולם לא עבדו בתחום הבנייה, והגיעו לישראל רק תודות לדמי תיווך ששילמו בניגוד לחוק.

אם לא די בבעיות אלו, בנוסף, קיימת תופעה של בריחת עובדים שהולכת ומתפשטת. לאחר שהות קצרה אצל המעביד המקורי הם נעלמים כדי לעבוד בשוק השחור, בד"כ בעבודות קלות יותר.

"חשוב להדגיש שלא מדובר רק בענפים המאופיינים בעובדי צווארון כחול אלא גם בענפים הזקוקים למומחים. כך למשל רשות החדשנות מתכננת להשקיע מיליוני שקלים על שלוש תוכניות במטרה להביא לישראל מאות מומחי AI מחו"ל ולשלב אותם בתעשיית ההייטק הישראלית.

"זה לא תפקידה של מדינה לתפקד כמו סוכנות כוח אדם – זה מתכון בטוח לשיבושים, למחסור ולעיוותים בשוק ."אומרת לוואלה המומחית להבאת עובדים זרים עימה שוחחנו. בארצות הברית, היא מסבירה, כל מעסיק מביא את העובדים הזרים בעצמו או באמצעות חברות מקצועיות, והמדינה מסתפקת בפיקוח וענישה במקרה הצורך. "פה, המדינה מתנהגת כמו מעסיק־על – ואז מתפלאת למה יש שחיתות, למה יש מחסור ולמה הכל תקוע." המומחית מציעה מודל הפוך שבו המדינה מפקחת בלבד תוך אכיפה ברורה וענישה אפקטיבית כדי לאפשר למערכת לפעול באופן תקין: "המדינה צריכה למשוך את ידיה מהניהול השוטף, ולקבוע סנקציות ברורות כגון שלילת רישיון, או חסימה מיידית כך שכל מעסיק יחשוב פעמיים לפני שיפר את הכללים. זו הדרך היחידה לייצר מערכת יעילה, שקופה ומתפקדת. כל עוד המדינה מנסה לשלוט בכל פרט – אנחנו נמשיך לדשדש בין חוסר תפקוד לאובדן שליטה."