הכאוס בסוריה מעמיק את קווי השבר – שעלול לזלוג לכל האזור

הפסקת האש השברירית שהוכרזה במחוז א-סווידא שבדרום סוריה בתחילת השבוע שמה קץ, לכאורה, לאלימות הרצחנית שמתחוללת שם במהלך השבועות האחרונים. בתיווכן של טורקיה, ארצות הברית וירדן אף הושגו הבנות בנוגע לחידוש המגעים בין ישראל לסוריה למניעת אסקלציה ולהגעה לפיוס בין הצדדים היריבים.

כל זאת, על רקע עימותים קשים שפרצו בין הדרוזים – המיעוט הדתי השלישי בגודלו בסוריה, שכולל 3.2% מהאוכלוסייה – לבין שבטים בדואיים ואנשי משטרו של אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), ובהם לוחמים ג'יהאדיסטיים קיצוניים, שהציתו מחדש מתחים פנימיים וסכסוכים ממושכים ובלתי פתורים.

התערבותה של ישראל ומתקפותיה על תשתיות צבאיות בדרום המדינה וכן על ארמון הנשיאות ומטה ההגנה בבירה דמשק, וניסיונותיו הכושלים של המשטר לבלום את ההסלמה המהירה של הסכסוך בהר הדרוזים, מחוז שבו מתגוררת רוב הקהילה בסוריה – רק הדגישו את חולשתו הרבה. זו מעצימה את תהליך ההתפוררות השלטונית ואת חוסר יכולתה של ממשלת אל-ג'ולאני לאחד את סוריה המפולגת וההרוסה תחת סמכותה.

כל זאת, חרף ההכרה הבין לאומית בה והשתלבותה באסטרטגיה האזורית המתהווה לאחרונה במזרח התיכון, ולמרות הסיוע הכלכלי העצום – בעיקר מצד טורקיה ונסיכויות המפרץ – שמשקיעות מאות מיליוני דולרים בשיקום תשתיות המדינה. כך לדוגמה הם המגעים שמתנהלים לאחרונה בין המשטר בסוריה לבין חברות באיחוד האמירויות ובגרמניה, לקראת עסקה לפיתוח הנמל בטרטוס בשווי של 800 מיליון דולר, כפי שפורסם ב"דה מרקר".

לא בכדי, על רקע זה ונוכח ההתפתחויות המהירות בסוריה וברחבי האזור, נעשים מאמצים כבירים בהובלת ארצות הברית לתווך בין כל הצדדים. בתוך כך, הגברת התיאום והתקשורת בין ישראל לסוריה, שנועדה לבלום את ההסלמה הביטחונית – חרף הפערים והמחלוקות בין הצדדים – היא קריטית, אף שייתכן שמדובר ברגיעה זמנית בלבד.

התבוננות גאופוליטית ואסטרטגית רחבה מראה כי לא זו בלבד שהסכסוך איננו "עוד" מאבק בין המשטר לכוחות האופוזיציה, אלא שמשבר הדרוזים הוא רק סימפטום או "נורת אזהרה". על פי העדכונים האחרונים שפורסמו, עד כה נהרגו בקרבות יותר מ-900 בני אדם (ואלפים נוספים נפצעו).

השילוב בין שלל אתגרים אתניים, כלכליים ופוליטיים מורכבים מבית, לבין לחצים בין לאומיים כבדים – בין השאר נוכח היחלשות איראן ו"ציר ההתנגדות", לצד התחזקותה מנגד של טורקיה והתפשטות השפעתה במדינה – מכביד על תפקוד הממשלה ומאיים על שרידותו של אל-ג'ולאני.

כמו כן, השכנוּת לישראל והקרבה בין הקהילות הדרוזיות הסוריות והישראליות (המיעוט הדרוזי, המונה כ-149 אלף בני אדם, מהווה כ-2% מאוכלוסיית ישראל), לרבות הפיכתה של ישראל לשחקן מפתח שמגן על קהילה זו ומקרין כוח ונוכחות צבאית גוברת במרחב הסורי – מערערות את סמכותו של המשטר הסורי. כל אלה מקרינות על חולשתו ומהוות טריגר להסלמת הסכסוכים המקומיים תוך הרחקת פתרון הסכסוך.

עוד מלחמת אזרחים?

ואכן, התבוננות מקרוב מראה כי פרט לכך שהטלטלות האחרונות בא-סווידא – במיוחד לאחר קריסת משטר אסד בדצמבר 2024 – גרמו לפרץ האלימות הקטלני ביותר מאז פרוץ מלחמת האזרחים הסורית ב-2011, הרי כאוס זה מעמיק את קווי השבר, הפערים העדתיים והאידיאולוגיים במדינה, ומלבה את היריבות הסונית-שיעית, העלולה לגלוש למדינות השכנות כדוגמת לבנון, ירדן ועיראק. הוא אף מחריף את חוסר הלגיטימציה הפנימית והבין לאומית, כמו גם את המצוקה הכלכלית והמשבר ההומניטרי במדינה.

כמו כן, הכאוס הנוכחי מגדיל אף יותר את הסיכונים לאובדן שליטה ויצירת ואקום פוליטי-ביטחוני. זהו ואקום מסוכן, שעלול למשוך אליו גורמים אזוריים או בין לאומיים עוינים, ולהגביר את המאבק על השגת אזורי שליטה והשפעה בין טורקיה, איראן, רוסיה, ארצות הברית וישראל. כל זאת נוסף על עימותים בין ארגוני טרור שיעיים וסוניים, לרבות מיליציות ג'יהאדיסטיות או אסלאמיסטיות שונות, כדוגמת דאע"ש, אל-קאעידה והיאת תחריר א-שאם (HTS).

המשבר הנוכחי מגדיל את הסבירות ליצירת זרם פליטים ועקורים המוני והגברת הברחות הנשק והסמים אל סוריה וממנה. כל אלה צפויים להחמיר את המשבר ולהאיץ את התפוררותה הפנימית, לפגוע בצמיחתה הכלכלית ולדחוף אותה חזרה למלחמת האזרחים, שתוביל בין השאר להגברת המצוקה הכלכלית נוכח חידוש הסנקציות והפסקת הסיוע הזר.

דוח שפרסם הבנק העולמי לאחרונה מראה כי התמ"ג של סוריה הגיע ל-29.3 מיליארד דולר בשנת 2024, לעומת 60 מיליארד דולר ב-2010, וכי במסגרת שיקום המדינה, שנאמד ב-400 מיליארד דולר, קטאר וסעודיה שילמו את חובותיה של המדינה לבנק זה בסך 15.5 מיליון דולר.

כמו כן, הגברת הכאוס בסוריה – שבמרכזו העדה הדרוזית – מעצימה את הדילמה האסטרטגית שישראל מתמודדת איתה, שכן המאבקים הממושכים בין השבטים הבדואיים לכוחות הדרוזיים עלולים כאמור לצאת משליטה, להתפשט ברחבי המדינה ולהגביר את הפיצול העדתי, וכן את הסבירות להפיכתה של סוריה למוקד של אי-יציבות וטרור אזורי וגלובלי.

הימשכות הכאוס הפנימי והחרפתו במיוחד כעת – נוכח הסלמת העימות בין ישראל לאיראן והתעצמות כוחם של גורמים פרו-איראניים, הפועלים בעיקר בדרום המדינה – נושאות לא מעט סיכונים לצד הזדמנויות אסטרטגיות.

ראשית, הן מגבירות את הסיכון להסתבכות צבאית תוך הגברת תלותה של ישראל בתיאום עם גורמים בין לאומיים בהובלת ארצות הברית, שכן נוכח הימשכות או הגברת תקיפותיה הצבאיות, גורמים אזוריים שונים – לרבות איראן, חיזבאללה וקבוצות הנתמכות על ידי טורקיה – עלולים להחריף את המתיחות ולהגיב במתקפות נגד חוצות גבולות, שיחריפו את מעגל האלימות ויערערו את היציבות האזורית. כל אלה צפויים לגרום להעמקת הסכסוך, שכבר עתה מחייב את ישראל לנקוט מדיניות אסרטיבית ולבסס את יכולת ההרתעה ועוצמתה האסטרטגית.

נוסף על כך, התערבותה הצבאית בסוריה, שעוררה ביקורת עזה לצד האשמות פומביות מצד אל-ג'ולאני בערעור הריבונות הסורית ושלמותה הטריטוריאלית, מסבכת את ישראל מבחינה דיפלומטית. היא פוגעת משמעותית בתדמיתה האזורית, והימשכות העימותים אף עלולה להעמיק את בידודה בזירה הבין לאומית.

ממוקמים באזורים רגישים

זאת ועוד, התבוננות אסטרטגית רחבה על צעדיה של ישראל בנוגע להצלת הדרוזים בסוריה – שבולמים לפחות לעת עתה את תהליך שיקומה של סוריה לצד עיצובו של מרחב הסכמים חדש במזרח התיכון – משקפת את מעמדם הייחודי וחשיבותם הרבה של הדרוזים. מיקומם באזורים רגישים, בסמוך לגבולות ולמוקדי עימות (דוגמת הר הדרוזים שבסוריה לצד רמת הגולן, הגליל והכרמל בישראל), הופך אותם לפקטור חשוב מבחינה מדינית ובטחונית.

מעמדם כמיעוט אתני השומר על עמדה ניטרלית בסוריה, לצד נאמנותם לשלטון בישראל, ממחישים כבר כעת כיצד סכסוכים מקומיים עלולים להפעיל מנגנונים צבאיים ולהשפיע על יחסים מדיניים וקשרים אסטרטגיים, הנושאים השלכות גאופוליטיות וביטחוניות עצומות. בתוך כך, התערבותה של ישראל לטובתם היא הזדמנות קריטית עבורה לעצב מחדש את קשריה העמוקים עם הקהילה הדרוזית בארץ תוך חיזוק הלגיטימציה שלה. היא עשויה לתרום להידוק קשריה של ישראל עם הקהילה הסורית, וכן להשפיע על יחסי הכוחות במרחב דרום סוריה.

זאת ועוד: מהלכיה של ישראל עשויים לרתום את הדרוזים ביתר שאת להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלה, במסגרת מאבקה להחלשת איראן והציר הרדיקלי והגבלת השפעתה של טורקיה באזור. עם זאת, ולצד הסולידריות המלאה עם האחים הדרוזים הסורים, תמיכה ישראלית גלויה בהם עלולה לפגוע בלגיטימציה שלהם בתוך סוריה ולחשוף אותם לאישומים בשיתוף פעולה איתה שיגררו מעשי נקמה.

היא עלולה להגביר את הלחצים הפוליטיים הפנימיים מצד הקהילה בישראל, וכן להעמיק את הפילוגים בצמרת ההנהגה הדרוזית, הידועה בעמדותיה השונות כלפי הממשלה הנוכחית. כל אלה מעצימים את הדילמה האסטרטגית העצומה שישראל מתמודדת איתה כיום, בעודה נקרעת בין הצורך להגן על אינטרסים ביטחוניים לבין מחויבותה המוסרית העמוקה לדרוזים בארץ ולאלה שמעבר לגבול.

הכותבת היא מומחית לגאופוליטיקה, למשברים בין לאומיים ולטרור עולמי
[email protected]