היפוך תפקידים: כשהילד הופך לפסיכולוג של ההורה שלו

אם זיהיתם בעצמכם משהו מאלו כדאי לבדוק האם נותר היפוך ולנקוט כמה צעדים פשוטים להשיב את הסדר על כנו.

• הדבר הראשון והכי חשוב הוא עצם ההבנה וההכרה במצב – זו כבר חצי דרך. הכי הגיוני ואנושי שכל אחד מאיתנו בתקופה המורכבת כל כך הזו יאבד את מרכז הכובד של עצמו ויחפש איך להתאזן מחדש. במיוחד משפחות מילואימניקים. כשאנו מגיעים להכרה שהילד לא אמור לשאת את העול הרגשי שלנו – כבר מתעוררת המודעות שמייצרת ויסות טוב יותר של העמסת הנטל. זכרו תמיד שכיוון הנתינה הוא מההורה אל הילד ולא להפך (מלבד מצבי זקנה וחולי).

• לייצר אבחנה ברורה בין שני מצבים שעל פניו נראים דומים, האחד תקין והשני פחות – יש לעודד עצמאות, תפקודיות ויכולת לנהל שיח רגשי אצל הילד לעומת מצב שבו העצמאות, התפקודיות והשיח הרגשי מצד הילד מוכוון ל'טיפול' בקושי של ההורה. מסובך? לפעמים. לפעמים החידוד הזה מתבהר די מהר ולפעמים נדרש סיוע של מטפל כדי לייצר בהירות.

• החזירו את גבולות הזמן והמרחב על כנם – ככל שיש יותר סדר, שיגרה, שעות קבועות לכל עניין קל הרבה יותר להתנהל ולתפקד. זה מפחית מתחושת העומס.

• חפשו תמיכה – אתם זכאים לכל תמיכה שהיא כהורים, לעוד מבוגר שיחלוק עימם את נטל התפקוד והמעמסה הרגשית. זה יכול להיות בני זוג, חברים, איש מקצוע – מה שעובד לכם. יש להימנע לחלוטין מהעמסת דאגות, רגשות או בעיות של ההורה על הילד אם אתם מתמודדים עם חוסר הלימה בין הדאגות והקשיים ליכולת שלכם לווסת דאגה וחרדה, זה חיוני שתפנו למבוגר אחר או איש מקצוע. תנו למישהו לטפל בכם, לדאוג לכם, לשים אתכם במרכז, להתפעל מכמה חוזר הראיתם בשנה החולפת הזו, להשתתף בחוויה הרגשית שלכם – העיקר שנהיה פנויים לתת לילדים את המקום להיות משוחררים מדאגה לנו המבוגרים.

• שיום והכרה: לומר לילד (ולעצמכם) בקול רגוע: "מקסים מצידך ששמת לב לתחושות שלי, כמה רגישות וטוב לב יש בך. זה שלי להתמודד עם זה, אתה לא אמור לדאוג לי. אני ההורה שלך ואתה משוחרר מהצורך לדאוג לי. ספר לי מה איתך, איך אתה מרגיש?".

ותמיד כדאי שנזכור שגם התקופה הזו תחלוף ואמן שנדע זמנים שקטים יותר.

שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה ובהתמכרויות, ומנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה אינטגרטיבית" www.otsmot-psy.co.il