הימין והשמאל מונעים משנאה. וככה אנחנו נראים

הימין צודק. צריך לשנות מהיסוד את מערכת המשפט לגוון וליעל אותה, כדי שהאזרחים לא ייאלצו להישחק בגלגליה שנים עד שיגיעו למעמד פסק הדין, כשכבר אין להם מושג על מה תבעו או נתבעו. גם רונן בר חייב ללכת הביתה, וחבל שזה לא קרה קודם. כאחד מהאחראים הראשיים לרצח 1,400 חפים מפשע, עשרות אלפי הפצועים ונושאי הטראומות המצלקות מהטבח הנורא, הוא היה צריך לעוף מהחיים הציבוריים מזמן.

צודקים גם אלה בימין הטוענים שהשמאל מונע משנאת נתניהו. צריך להיות בקומה כדי לא לראות ולחוש ממש פיזית את גלי התיעוב כלפיו שעולים מכל נאום, הפגנה, מדורה או שלט בכל נושא שהוא, מהחזרת החטופים ועד לגיוס חרדים. הם אומרים מפורשות שהוא הראש, הוא האשם והם רוצים להדיח אותו מראשות הממשלה, מהמקום הכי אישי שיש. גם אם יעשה את החסד הגדול ביותר, הדבר ידמה בעיניהם למניפולציה או ספין.

הבעיה הגדולה היא שהימין לא מצליח לראות את תחנת הדלק של עצמו. אם הבנזין של השמאל הוא שנאת נתניהו – הבנזין של הימין, הוא שנאת השמאל כולו, והשנאה הזאת מטריפה את הממשלה, ומביאה את שריה לקיצון. מול עינינו המשתאות מתנהלת ביניהם תחרות מעוותת למי מהשרים יש יותר גדול ויותר חזק, ומי מצליח להטריל יותר את המדינה. שום דבר ענייני, מקצועי, אסטרטגי, שרואה את התמונה הגדולה. כל החלטה מתנהלת בגחמנות, בשלוף, ברבאק, לפנים, עם סיומת של ריקוד אינדיאני קולני, כדי להוציא לצד השני את העיניים.