הילד שלי לא ישן שבוע, אבל אני נדרשתי לעמוד ביעדים

"זה היה פשוט בלתי נסבל," מספרת אמא לילד על הרצף האוטיסטי. "הרגשתי שנקרעתי מבפנים. כל שינוי קטן בשגרה מערער אותו, אז תאר לך מה עושה לו מצב של מלחמה. הוא לא ישן, מתפרץ, נכנס לחרדות – ואני כל הזמן לידו, מנסה להרגיע, להכיל, לייצב. ובמקביל, המעסיק שלי לא הפסיק ללחוץ – למה אני לא זמינה, למה אני לא עובדת יותר בחריצות מהבית. ואני נדרשת לתפקד מול כולם – מול הילד, מול בן הזוג שגם הוא על הקצה, ומול העבודה. זה הרגיש כמו חזרה לימי הקורונה – רק עם חרדה הרבה יותר קיצונית".

הנחיית פיקוד העורף, שאסרה על פעילות במקומות עבודה שאינם חיוניים, לצד הצורך של בעלי עסקים לשמור על רציפות תפקודית – הובילו לכך שמעסיקים רבים דרשו מהעובדים להמשיך לעבוד מהבית. מנתוני חברת עוקץ מערכות עולה כי מאז תחילת המלחמה נרשמה עלייה של 28% במספר העובדים שדווחו על נוכחותם, מהבית, באמצעות אפליקציה, במקום להחתים שעון נוכחות במקום העבודה.

וגם הפעם, בדומה לנעשה במלחמת חרבות ברזל, לא מעט עובדים מדווחים על חוסר רגישות מצד המעסיקים למורכבות של עבודה מהבית. "הבוס שלי אמר שגם לו יש ארבעה ילדים, אז שלא אתחיל להסביר לו כמה קשה לי עם שניים," מספרת חתמת עסקים בסוכנות ביטוח גדולה. "הוא הפעיל עליי לחץ מטורף בגלל מכרז חשוב, ואמר ששום דבר, חוץ מהחיים, לא יותר חשוב מהמכרז הזה".