היום שאחרי איראן: חלון ההזדמנויות לבניית מזרח תיכון חדש

כשהאיום האיראני יוסר, או לפחות ינוטרל משמעותית, ייווצר חלון הזדמנויות לשיתופי פעולה אזוריים נרחבים. מדינות המפרץ, שכבר רואות באיראן איום משותף, יחד עם ירדן ואולי אף מדינות נוספות, יכולות להצטרף לברית ביטחון אזורית חזקה שתבטיח יציבות ושגשוג לכולם. ברית זו לא תהיה מכוונת רק נגד איום ספציפי, אלא תשמש כבסיס לשיתוף פעולה כלכלי, טכנולוגי ואף תרבותי.

ההזדמנות להקים ברית כזאת מחייבת חשיבה מדינית אמיצה וגמישה, שלא תהסס לחתור להסדרה גם בזירה הפלסטינית, מתוך הבנה שהשלום המדיני הוא קטליזטור הכרחי לבניית הקואליציה האזורית. פתרון סוגיית עזה והחטופים, לצד גיבוש אופק מדיני רחב, יסיר חסמים משמעותיים ויאפשר למדינות ערב המתונות להעניק גיבוי פומבי וצבאי לישראל.

בניית הברית הזאת דורשת שני צעדים מקבילים ומיידיים: ראשית, עלינו לסיים את המלחמה בעזה בהסכם שיחזיר את החטופים הביתה וימנע מחמאס להתחזק שוב. זו לא נסיגה אלא תנאי הכרחי לגיוס התמיכה הערבית להתמודדות עם איראן. שנית, עלינו להוביל לסיום המלחמה עם איראן בצורה שתשאיר אותה מוחלשת, אם לא מנוטרלת לחלוטין. המלחמה מול איראן חייבת להסתיים בהסכם שיסיר את האיום הגרעיני והטילים ארוכי הטווח.

עלינו לרכז את המאמץ במקום לפזרו בין חזיתות, במיוחד כשאנחנו פועלים לבדנו. אנחנו חייבים לקבל החלטות קשות על סדר העדיפויות, ובעיקר – הממשלה חייבת לקנות את אמון הציבור מחדש. העורף הישראלי מוכן לתת את כל כולו למדינה, במילואים, המיסים ובלקיחת אחריות רחבה. הבקשה שלו הוא שנבחרי הציבור יראו לנו לאן אנו הולכים כחברה ומדינה. כאומה אנו נמצאים באירוע בו הממשלה יכולה להציע חזון שיטמון בחובו אופק מדיני ופירות לחברה הישראלית כולה. הדרך קדימה ברורה: סיום מבוקר של המלחמה בעזה, תיקון הפערים בהתנהלות המדינית, גיוס הציבור לנטל המשותף, ובניית הברית האזורית. זה לא יהיה קל, אבל זו ההזדמנות שלנו.