דעות
הטעות החוזרת של אויבנו | ד"ר עפר גרוזברד
לפני מספר שנים לימדתי באוניברסיטת תל אביב קורס ב"פסיכולוגיה בין תרבותית" לקבוצה מגוונת מאוד של סטודנטים מכל העולם. באחד השיעורים הסבירה לנו סטודנטית מחברה מסורתית קולקטיבית בברזיל שהיא מאמינה רק למי שצועק. היא הוסיפה ואמרה שכשמישהו מדבר בשקט היא מתקשה בכלל להקשיב לו.
והנה מדווחת סוכנות רויטרס: "דמשק פירשה לא נכון את עמדת ישראל וארה"ב, והאמינה שקיבלה 'אור ירוק' לפעולה. גורם סורי הוסיף והודה: 'השתיקה פורשה כאישור'". על כן, המשטר הסורי בראשות הנשיא אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני) שלח כוחות לעבר א-סווידא, מעוז הדרוזים מה שגרם לטבח בדרוזים ותקיפה ישראלית חריפה בדמשק.
אכן חברות מסורתיות קולקטיביות שאויבינו נמנים עליהן הן דרמטיות יותר באופיין ונוהגות לדבר בקול רם ואף לאיים לעיתים קרובות זאת בניגוד לעולם המערבי – מודרני שמסתפק בדיבור שקט ומסויג. פער זה יוצר אי-הבנות שלעיתים יכולות להיות קשות ומרחיקות לכת.
סדאם חוסיין לא הבין את המסרים המינוריים של בוש האב ואת כוונתו הרצינית לפלוש לעיראק. הוא לא הודה שאין ברשותו נשק גרעיני מה שהיה יכול למנוע את הפלישה עד שהיה מאוחר מדי. כך גם נסראללה עת חטף את שני החיילים הישראלים אלדד רגב ואהוד גולדווסר מה שגרם למלחמת לבנון השנייה. מאוחר יותר יגיד שאילו היה יודע שכך תגיב ישראל לא היה חוטף אותם.
בוש כמו גם ישראל לא נוהגים לאיים. הם מניחים שהצד השני מבין את גבולותיהם ולא כך הוא. והנה חוזר הסיפור עם סוריה – השתיקה של ישראל וארצות הברית פורשה כמי שאין לו קווים אדומים ולא איכפת לו מה שקורה בתוך סוריה. כפי שאנו טועים בהשלכת אופי חשיבתנו על האויב (למשל, אם יקבל כסף יהיה לו מה להפסיד) הם טועים בכיוון ההפוך – אין מה לחשוש ממי שלא צועק ולא מאיים.
המסקנה המאוד ברורה לכל מי שבא במגע עם בני החברה המסורתית קולקטיבית – מסרים חייבים להיות מאוד חדים וברורים אחרת הצד השני לא יפנים אותם. אכן לישראל לקח שנים ללמוד לאיים על אויבנו ועדיין אנו רחוקים מהמינון הנכון. די לראות כמה אויבנו משתמשים באיומים כדי להבין שהם משליכים עלינו מה שעובד אצלם – איום. אכן חברות מסורתיות קולקטיביות הן חברות שמונעות לעיתים קרובות על ידי פחד ואיום ויש לעזור להן להבין את כוונותינו האמיתיות.