הטור של שי האוזמן: הרעש שלפני הסערה

במשחק שמוכרע על חודו של, כל מהלך והחלטה הוא המהלך וההחלטה שעשו הבדל. פסק הזמן שלא לקחו, החילוף שלא בוצע. אי אפשר להתעלם במשחק הזה מקבלת ההחלטות של קטש. בטח ובטח עם קלארק. בדומה לגיים 1, הסבלנות של קטש כלפי האיש לרוב מסתיימת כשהכדור בורח לו מהיד. כך קרה גם במשחק הראשון.

אלא שהפעם, למרות משחק מחריד של האיש שהגיע מהרצליה, לרבות מדד יעילות שלילי, לרבות שישה איבודי כדור (מתוך 20 של הקבוצה כולה), הוא נזרק בדקות הסיום אלי פרקט, פעם אחר פעם אחר פעם, ועוד למהלכים התקפיים!

תוסיפו לזה הרכב מאני טיים שכלל את טרביון וויליאמס, רפי מנקו וקלארק עצמו, ותקבלו יופי של אלמנט מיקרו שיכול להסביר את ההפסד הצהוב. תוסיפו לזה את ההצבה של קלארק במהלך שסגר את הזמן החוקי, ותקבלו עוד סימן שאלה.