נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עזב באמצע את ועידת ה-G7 בקנדה, שנערכה מוקדם יותר השבוע, ותדרך לכַנס ישיבה דחופה. בין הנוכחים: בכירי היועצים לביטחון לאומי, אנשי קמפיין, מפקדים צבאיים לשעבר, וכמובן בני משפחתו הקרובים, שממשיכים ללוות כל מהלך אסטרטגי.
הנושא שעל הפרק: אם להצטרף למערכה שמובילה ישראל מול איראן. העולם כולו דרוך – מה תעשה ארצות הברית? תיכנס? תמתין? תתערב דיפלומטית? ואז טראמפ יצא. העולם מחכה למוצא פיו, וטראמפ? ברור לו שכולם מחכים. הוא תזמר את הרגע הזה במדויק.
ולכן, דווקא ברגע הזה, הוא צייץ את הדבר הבא: "הצבתי היום שני תורני דגלים חדשים בכניסה לבית הלבן. מתנה ממני, הרגשתי שמשהו שם תמיד היה חסר".
הקמת תורנים לדגלים בבית הלבן (צילום: רויטרס)
אין מילה על איראן, אין אזכור של התקיפה. רק דגלים. אבל זה בדיוק העניין – המשחק של טראמפ הוא להיות בלתי צפוי, לדאוג שאם כולם מצפים ממנו לדבר אחד, הוא יפתיע עם דבר אחר. זו גם הסיבה שישראל כל כך נזהרת לא ללחוץ עליו להיכנס למערכה. יודעים פה שכל לחץ לכיוון אחד יוביל ללחץ אנטגוניסטי לכיוון אחר. זו הפיזיקה שלו.
עוד לפני שהוא במרוץ לניצחון – הוא במרוץ לשלוט על הקשב שלנו, והדרך הטובה ביותר לשלוט בסיפור היא להשאיר את כולם תוהים מהו הפרק הבא. הציוץ האחרון שלו – "אולי אתערב. אולי לא", אמירה שהיא לא באמת היסוס – אלא מנגנון של החזקת מתח.
השמועה מספרת שכשהוא למד לשחק פוקר, האסטרטגיה הראשונה שלמד הייתה "לעולם אל תחשוף את הקלפים שלך, רק תגרום לכולם לחשוב שאתה על סף מהלך רציני – ושהם מוכרחים להישאר בשולחן כדי לא לפספס". הציפייה למשהו יוצרת רגש חזק יותר מהדבר עצמו. כמו בסרט, הרגע שבו הדלת חרקה חזק יותר מהופעת המפלצת.
דונלד טראמפ מדבר על המצב באיראן ליד התרנים שהוקמו (צילום: שימוש לפי סעיף 27א')
טראמפ מבין את זה היטב – הוא לא חייב לפעול, הוא רק צריך לגרום לנו להרגיש שהפעולה קרובה. בדומה לכותבי מותחנים, טראמפ שולט בקצב הסיפור: הוא בונה מתח, ואז עוצר אותו. הוא כופה על התקשורת והעולם לעסוק בו גם בלי פעולה מצידו, רק דרך שתיקות, רמיזות וסימנים. אנחנו מתמקדים יותר במה שעלול לקרות, כי הוא לא צפוי. טראמפ מקפיד לא להגיב בלוגיקה שגרתית – ולכן כולם מרוכזים בו יותר מכל שחקן אחר.
טראמפ לא רק משתמש בעמימות – הוא הופך אותה לאסטרטגיה של החזקה רגשית. המוח שלנו מתוכנת להתמקד במידע חסר. זה נקרא "אפקט זייגרניק" – כשמישהו משאיר אותנו במתח, הוא בעצם יוצר "משימה לא גמורה" במוח שלנו, ואנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב על זה. כשפוליטיקאי מעוות בין "אולי כן, אולי לא", הוא הופך את עצמו למרכז תשומת הלב. כל התקשורת מחכה, המתחרים לא יודעים איך להגיב, והציבור ממשיך לעקוב.
כשאתה משאיר אנשים במתח, אתה לא רק מושך תשומת לב, אתה הופך להיות זה שקובע על מה כולם מדברים ומתי. במקום שהתקשורת תקבע את סדר היום, אתה מכתיב את הקצב. כולם חיים לפי השעון שלך – מחכים לציוץ שלך, לעדכון שלך, להכרזה שלך. זה הופך אותך לדירקטור של הסיפור, לא רק שחקן בו.
בנוסף, כשאתה בוחר מתי לחשוף מידע, אתה גם בוחר באיזה הקשר הוא מתקבל. אם כולם מדברים על משהו אחר ופתאום אתה מוציא הודעה, אתה מעביר את כל הדיון לנושא שלך. זה כמו להחליף ערוץ לכל המדינה בו זמנית.
וזה גורם לאפקט הכי משמעותי מבחינת טראמפ – אנשים מתחילים לחכות לך באופן תלותי. זה יוצר מעגל – ככל שהם יותר מחכים, כך גדלה הציפייה, וכך גדל הכוח שלך כשאתה מחליט לפעול.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".