הותר לפרסום: אם לא בחמאס, אז נגד מי בעצם המלחמה הזאת?

אם אי אפשר להשיג הכרעה, נגד מי אנו נלחמים בעזה? התשובה מבהילה, מצמררת ממש: נגד דעת הקהל הישראלית. בכל סקר עולה רוב של קרוב ל-70% מהישראלים שתומכים בהפסקת המלחמה בתמורה לשחרור החטופים.

הרוב שתומך בהפסקת המלחמה הופך מוצק מיום ליום, זאת על אף שברור שזה רצונו של חמאס ושהשחרור ילוו בתהלוכות ניצחון של ארגון המרצחים שיחגוג את שחרור אסיריו ונסיגת צה"ל. ולמרות זאת, קרוב ל-7 מתוך 10 ישראלים מוכנים לנשוך שפתיים ובלבד שלא ידבק בנו הקלון של הפקרת אחינו אל מותם.

מה עושה הממשלה, שכבר מזמן לא מייצגת את עמדות הציבור? מעלה את גובה ההימור. מקווה שיהיה רגע שבו הסקרים יתחילו להתהפך. שמי שתמך בהפסקת המלחמה אחרי שהיו "רק" 1,500 חללים, ישנה את דעתו כשהמספר יחצה את האלפיים – ומשך המלחמה את השנתיים.

בינתיים אולי ימותו בשבי חלק מהחטופים ואז אפשר יהיה לבוא לציבור ולומר משהו כמו: עכשיו להפסיק? אחרי 2,200 חללים ותמורת 15 חטופים חיים, שנעניק הישג כזה לחמאס?

מצמרר ככל שזה יישמע, זו בדיוק המדיניות של ממשלת ישראל, מדיניות שאותה קובעים לא גורמי הביטחון, אלא מי שרואים בהתנחלות בעזה ערך עליון.

על כן תדע כל אם, תדע כל משפחה שחוששת מדפיקה בדלת, מכך שמה ש"הותר לפרסום" הבא יכה קרוב, קרוב מדי. יידע כל חייל שנפרד – זו לו כבר הפעם השישית – ממשפחתו, ויוצא אל גבול הרצועה, כי למה שמתחולל בעזה היום אין קשר לביטחון ישראל, אין סיכוי להכריע את חמאס, אין כל זיקה לשחרור החטופים.

צה"ל ימשיך לדשדש, שמות חדשים יותרו לפרסום, סופה של מלחמה שבה כבר היינו, על פי ראש הממשלה עצמו, כ"פסע מניצחון" לפני יותר משנה – לא ייראה בעין וכל שם שיתווסף למניין הנורא יהיה למען שלמות הקואליציה, במלחמה שאולי התחילה נגד חמאס, אבל שינתה פניה והפכה למלחמה נגד דעת הקהל, נגד רוב הציבור הישראלי.