הורשע שוטר שהצליף במפגינה באיילון

השופט דחה את טענתו של השוטר, שלפיה מעשיו נבעו מהגנה עצמית, בשל אופי ההפגנה שלדבריו הייתה אלימה וכללה זריקת אבנים, ברזלים, מחסומים, בקבוקים ומקלות לעבר השוטרים. "עיון מדוקדק בכל הסרטונים שהוגשו אינו מבסס טענות כה קשות אלה לגבי היחס לשוטרים בהפגנה, ובפרט לפרשי המשטרה", כתב השופט.

עוד הוסיף: "לא נראה בתיעוד כל גילוי של אלימות פיזית, ולא הוצגה כל ראיה שתומכת בטענות בדבר השלכת מחסומים, זריקת אבנים, ברזלים או מקלות. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה לפציעת שוטרים במהלך ההפגנה. הצפייה בתיעוד אינה מבססת את אותן נסיבות חריגות מאוד, המרחיבות את מרווח הטעות".

השופט ציין כי אף שניכר שהתרחשה הפגנה סוערת באיילון לפני כן, אין בכך כדי להטות את הכף לקבלת טיעוני ההגנה. הוא התייחס גם לטענת השוטר, שלפיה חש סכנת חיים כאשר המפגינה הרימה לעבר הסוס את השלט שהחזיקה, אך קבע כי לא השתכנע שהמתלוננת היוותה סכנה ממשית לו או לסוס. "הנאשם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לצורך בהצלפה שלישית בגופה של המתלוננת, לאחר שכבר הסיט את הסוס ממנה", כתב השופט. "לא ברור איזו סכנה מוחשית נשקפה לו בשלב זה".

לסיום, השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של השוטר ובא כוחו במהלך המשפט, והוסיף: "החובה היסודית והבסיסית המוטלת על שוטרי ישראל היא לכבד את זכויות הפרט. לפיכך, מתחייבת הקפדה על גבולות חדים ובלתי מתפשרים בשימוש בכוח. טשטוש גבולות אלה, יצירת עמימות בין המותר לאסור, בין משמעתי לפלילי – אזור דמדומים אפור של שימוש בכוח – עלולים לפגוע פגיעה קשה בתפקוד המשטרה ובאמון הציבור בה. בחינת האירוע שלא בהתאם לגבולות הברורים הקבועים בחוק ובפסיקה עלולה להביא אף לפגיעה אנושה באמנה החברתית שבין החברה לריבון – עד כדי התפוררות המשטר הדמוקרטי והביטחון הלאומי".