הורים לבנים? זו כנראה הכתבה הכי חשובה שתקראו

כבדו את הגבולות של הילדים, ושלכם

כדי לגדל ילדים שנוהגים באחרים בכבוד, אנחנו חייבים לכבד את הגבולות שלהם, וללמד אותם לכבד את הגבולות של אחרים.

אם נלחץ על הילדה לתת נשיקה לדוד למרות שהיא לא רוצה, אם נתווכח עם הילד במקלחת שהמים לא קרים לו ונבטל את התחושות שלו, אם לא נכבד את הפרטיות שלהם כשהם מבקשים אותה – נעביר להם את המסר שהגבולות שלהם פרוצים. לא משנה כמה פעמים נגיד להם "הגוף שלכם ברשותכם", אם לא נתנהג ככה – הם לא יאמינו לזה.

בהקשר הזה חשוב גם שנתייחס בכבוד לתחושות של הילדים שלנו, ולא נבטל אותם. עדיף לא לומר להם "לא קרה כלום" או "מה את עושה עניין", אלא לתת תוקף לרגשות שלהם ולהבין אותם (אני רואה שאתה כועס ממש, אני גם הייתי כועסת אם…). ככל שנכבד וניתן מקום לתחושות ולרגשות של הילדים שלנו, כך יגדל הסיכוי שהם יאמינו לתחושות שלהם עצמם בבגרות, ויהיו פחות רגישים ללחץ חברתי ולמניפולציות.

חשוב גם שנכבד את הגבולות שלנו. שנדע לבקש פרטיות כשאנחנו צריכים אותה, ולא נוותר כי "לא נעים", שנדע לומר אם משהו לא נוח לנו, שנדע לומר שאנחנו צריכים רגע. אם נתייחס לעצמנו בכבוד, ננכיח את עצמנו כחלק שווה ערך בבית, הילדים שלנו ילמדו מזה לכבד את עצמם. לומר גם הם יום אחד – "זה לא נעים לי", או "אני לא מוכנה שידברו אלי ככה".

חשוב גם ללמד את הילדים לכבד את הגבולות של אחרים. לדוגמה, אם שני ילדים מדגדגים אחד את השני, ואתם רואים שצד אחד כבר אומר "די" ורוצה להפסיק, והצד השני עוד בלהט המשחק, זו הזדמנות טובה ללמד שחשוב להיות רגישים לתחושות הצד שמולנו ולעצור אם זה לא מתאים לו יותר. אם יש לכם ילדים שאוהבים לחבק את כולם, אבל בגן יש ילד או ילדה שנרתעים מחיבוקים – גם זו הזדמנות טובה לשיחה על גבולות ועל מרחב פרטי.