בעוד הממשלה הלבנונית מבטיחה לאמריקאים שחיזבאללה יתפרק מנשקו, מנהיג הארגון נעים קאסם מודיע בפירוש: לא נתפרק מהנשק. הסתירה הזו חושפת את המאבק האמיתי המתחולל בלבנון – מאבק שעתידו עשוי להיקבע בבחירות הכלליות שיתקיימו שם בעוד כעשרה חודשים, במאי 2026.
פרופ’ אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה, מומחה למזרח התיכון, בראיון למעריב, רואה במציאות הלבנונית הנוכחית הזדמנות היסטורית לפתרון הבעיה. "צריך להוסיף שלפני יומיים המנהיג של חיזבאללה, נעים קאסם, הכריז שחיזבאללה לא יתפרק מהנשק", הוא מסביר. "יש ניגוד בין הממשלה הלבנונית, שזה כולל את הממשלה, את הנשיא, וגם את הרוב בפרלמנט, הדוברים של כל שלוש זרועות המדינה שנבחרו באופן דמוקרטי בלבנון דורשים שחיזבאללה יתפרק מהנשק".
הסימנים מעודדים, לפי ברעם: "בוודאי 70 אחוז של תושבי לבנון הינם בעד פירוק נשק של חיזבאללה. אין ספק בכלל שבתוך לבנון יש רוב גדול בציבור ובמערכת הנבחרת הדמוקרטית לפירוק נשק של חיזבאללה". אך למרות הרוב הזה, "חיזבאללה הוא עדיין הכוח הצבאי החזק ביותר בלבנון, יותר חזק מהצבא הלבנוני".
פעילי חיזבאללה (צילום: רויטרס)
הדרישה הבינלאומית אינה מתמקדת בפירוק מוחלט של כל כלי הנשק. "לא דורשים מהם שימסרו עד הקלצ’ניקוב האחרון", מבהיר ברעם. "קלצ’ניקובים ו-RPG יהיו להם, וגם מקלעים כבדים, אף אחד לא יפרוק אותם, כי גם מיליציות אחרות מחזיקות בכלי נשק דומים. אבל הדרישה היא כלי נשק כבדים, כל הרקטות, כל הקטיושות, מל"טים, נ"מ, כל הכלים הכבדים לפרוק".
המפתח לפתרון, לפי הניתוח של ברעם, נמצא בהצעה אמריקנית מתגבשת: "סוף סוף ארצות הברית באים אל הלבנונים בהצעה, לחלץ את לבנון מהמשבר הכספי והכלכלי הקשה על ידי הלוואה גדולה מאוד של מיליארדים, בשני תנאים: רפורמה מינהלית למניעת שחיתות, ושהם יביאו לפירוק הנשק של חיזבאללה". הוא מדגיש שהצלחת התוכנית "תלויה במידה רבה בטראמפ, ולדעתי זה יעזור לו להשיג גם פרס נובל לשלום".
כרגע הזמן עובד נגד חיזבאללה. ברעם מזכיר שבבחירות של מאי 2022 "חיזבאללה הפסיד את הרוב שהיה לקואליציה שלו בפרלמנט, והתוצאה הייתה שהוא התחיל להבין שהוא בירידה". לקראת הבחירות הבאות, במאי 2026, הוא צופה: "בבחירות האלה, בגלל החלשותו הצבאית שהנחיתה מכה קשה על יוקרתו, הסבל שגרם ללבנונים כשתקף את ישראל, והמכה על איראן חיזבאללה יפסיד עוד ויווצר מצב שהממשלה לא תהיה יותר תלויה בווטו או ברוב של חיזבאללה".
נעים קאסם (צילום: רויטרס)
הפתרון הכלכלי נראה מבטיח במיוחד כשמדובר בלבנון. "הלבנונים הם עם מוכשר עם השכלה טובה, עם מוסר עבודה בהחלט מרשים", מציין ברעם. "כל זמן שלבנון דאגה לעצמה ולא היו לה חיזבאללה חמוש ולא צבא של מחבלים פלסטינים, מבחינה כלכלית היא הייתה מדינה פורחת. השקעה בלבנון ברגע שחיזבאללה יורד מהחימוש הכבד ומתפקד רק כמפלגה פוליטית רגילה, זה יהיה צעד מבטיח".
אך ברעם לא מסתפק בגזר בלבד, הוא מציע גם מקל. לדעתו, "ישראל צריכה להגיד לקראת הבחירות בלבנון: אם לבנון לא תעשה את זה בעצמה, אנו נקבל על עצמנו את האחריות לבצע את החלטת מועצת הביטחון 1701, משנת 2006 שדרשה את פרוק הנשק של כל המיליציות בלבנון. עד היום רק חיזבאללה שמר על הנשק הכבד. האיום שישראל תפעל בשם מועצת הביטחון לכפות את ההחלטה על פירוק הנשק ישתלב עם הפיתוי של הלוואת-שיקום ענקית".
הוא משתמש במטפורה מעולם האכיפה: "אמריקה, המפרציות, וצרפת, אולי גם גרמניה, יהיו השוטר הטוב, הם יציעו ללבנון הלוואה של מיליארדים, כעין 'תוכנית מרשאל' חדשה. אנו נהיה השוטר הרע ונאמר שאם חיזבאללה לא יתפרק מהנשק, אנחנו נבצע את החלטת האו"ם בכוח". באביב 2026 לקראת הבחירות בלבנון, משער ברעם, "לגזר האמריקאי-מיפרצי ולשוט הישראלי יצטרף גורם נוסף: איראן עדיין לא תוכל לתמוך כספית כמו קודם במשפחות חיזבאללה, וההבטחה שלבנון תשוקם תקסום לבסיס השיעי של ארגון הטרור".
עלי חמינאי (צילום: רויטרס)
התוצאה הצפויה ברורה בעיניו: "לקראת בחירות בלבנון אפשר לשער מה תהיה התוצאה. חיזבאללה יספוג כנראה מהלומה קשה על הראש, וכל או רוב בעלי הברית שלו, כולל אפילו המפלגה השיעית הגדולה השנייה, 'אמל', יזנחו אותו". במצב כזה, ברעם צופה שנעים קאסם ייאלץ לפנות לאיראן: "אני מניח שהוא יגיד: 'אני מבקש רשות להתפרק מהנשק הכבד. עדיין נישאר מיליציה חזקה, החזקה ביותר, ומפלגה פוליטית'".
"חמינאי והאליטה שלו יבינו את המשמעות: בלי הרקטות והכטב"מים חיזבאללה יאבדו את האפשרות לתקוף את ערי-ישראל הגדולות ובסיסיה הצבאיים. איראן תאבד אמצעי-לחץ חשוב על ישראל. 'התאזרחות חיזבאללה' אולי אפילו תפתח את הדרך לנורמליזציה עם ישראל", ובכל זאת, ברעם מקווה: "אם חמינאי יהיה עדיין בחיים, ייתכן שהוא ירשה לו. הסיבות: זה לפחות ישמר את הארגון כמפלגה וכמיליציה לגיטימית עד שאיראן תתאושש, וממילא כבר ראינו בזמן מלחמת שנים-עשר הימים שהם החליטו שלא לסייע לאיראן בשעתה הקשה ביותר".
העיתוי קריטי, מדגיש ברעם: "הכל צריך להשתלב בפברואר או מרץ 2026, האיומים וההבטחות צריכים לחדור לציבור ולשקוע במוח", לפני הבחירות במאי. לדעתו, "זה הרגע שבו אני משער שחיזבאללה יחטוף את סטירת הלחי הכי גדולה שלו". בו בזמן, "בתקווה שעם סוריה נגיע כבר להבנות ביטחוניות, זו תהייה הזדמנות היסטורית לשנות את פני האזור". אך ברעם מוסיף: "על ממשלת לבנון והמשקיעים הזרים לתכנן גם איך מציעים ללוחמי חיזבאללה הסדירים אלטרנטיבה אזרחית. רבים מהסדירים שלהם יסכימו לעבור לסטטוס של 'מילואימניקים' בארגון, מה שיש כבר היום, אך הם יזדקקו לתעסוקה אזרחית".
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.