אלא שמנקודת מבט פופוליסטית, השידורים הישירים בפני בית המשפט העליון חשפו את כל מה שרע במערכת המשפט. פופוליזם מבוסס על התנגדות לאליטיזם, ועל שלילת הלגיטימיות של המיעוט, תוך קביעה שהשלטון מבטא את רוחו האמיתית של העם, ולכן הוא בהגדרה צודק.
העותרים בבית המשפט דווקא מייצגים מיעוטים, ומרשים לעצמם להעביר ביקורת חריפה על השלטון. הדיון המשפטי עצמו, באמצעות הארכיטקטורה היוצרת מדרג בין השופטים לטוענים, והז'רגון המשפטי, מבטאים דרישה למקצועיות אליטיסטית.
ובעיקר – הדיונים בבית המשפט העליון, מעצם טיבם, מאפשרים לצד שהפסיד בוויכוח הפוליטי להעלות את הטיעונים שלו בהרחבה. לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל הגיעו לבית המשפט עתירות המבוססות על דרישה מבית המשפט להגן על הפלסטינים, תושבי עזה.