הדחת היועמ"שית: המסמך שמסביר איך הפכה ישראל לאוטוקרטיה

המסמך מציג עוד מקרים רבים שבהם הממשלה ביקשה מהיועצת להכשיר פעולות בניגוד לחוק: התחמקות מפסיקות בג"ץ בנושא גיוס חרדים, עקיפת החוק על ידי מימון עקיף, ניסיון לשנות בדיעבד כללי בחירות מקומיות לטובת יו"ר ועדה קרואה – הכל מצביע על גישה שלפיה אם החוק אינו מתאים, יש לשנותו או לעקוף אותו, כמו במשטרים אוטוריטריים.

מסמך ההדחה רצוף דוגמאות נוספות של התנהגות מושחתת של הממשלה ורצון חברי הקואליציה לשים את עצמם מעל לחוק, ולרכז בידיהם כוח מופרז. הכל נדרשה היועמ"שית להכשיר משפטית, מקבלת "תרומות" מושחתות למימון הליך משפטי ורפואי, דרך חסינות כמעט גורפת לחברי כנסת מפני העמדה לדין, וכמובן שינוי שיטת המשטר והמשפט במדינת ישראל.

מכיוון שהנטיות האוטוריטריות של חברי הממשלה והקואליציה אינן יודעות שובע, והן רובן ככולן בניגוד לחוקי מדינת ישראל, הממשלה והעומד בראשה גם דורשים את פיטוריה של היועמ"שית, בניגוד עניינים מוחלט. למעשה הממשלה ביקשה את פיטוריה של היועמ"שית עוד לפני שהושבעה הממשלה, והיא לא הוזמנה לישיבת הממשלה הראשונה.

לא בכדי המסמך מתאר את פעילותה של היועמש"ית בשפה קשה ולא-משפטית, כגון "זיהום", "כזבים", "שרץ שחפצה ביקרו", "טימאה", "עריצה", "אלימה", "דורסנית", "כסות צינית ודֹוגמטית", "זרועם הארוכה של מתנגדי הממשלה", "נלוזה", "שימוש פוליטי גס ומכוער" ועוד. מדובר בשפה שמזכירה התעמרות מצד מעסיק, ולא ביקורת עניינית.

לסיום, חשוב לזכור כי לפי הדין בישראל והנחיות ועדת שמגר, תפקידה של היועצת המשפטית הוא להתריע בפני הממשלה כשפעולתה עלולה להיות בלתי חוקית, ואף לסרב לייצגה במקרים כאלה. במדינה דמוקרטית – זה בדיוק תפקידה. במדינה אוטוריטרית – לתפקיד כזה אין מקום.

הכותב הוא ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים