ראש השב"כ, רונן בר, פתח בחקירה וחשף בוגד מתוך החצר הפנימית של הארגון הביטחוני, איש שב"כ שחשוד בהדלפת מידע מסווג שמסכן את בטחון המדינה, שפעל אקטיבית להוצאת חומרים מסווגים מתוך מערכות השירות בניגוד לחוק ולכללים אליהם מחויבים עובדי הארגון ומסר אותם בין היתר לעיתונאים המזוהים עם הימין ובהם לעמית סגל הכתב המדיני של חדשות 12 ולשר עמיחי שיקלי.
במקום לברך את ראש השב"כ על דרישתו לחקור את הגורם המדליף מתוך שורות הארגון, שהיום מוסר מידע מסווג לעיתונאים בגלל שיקולים פוליטיים כאלה או אחרים, ומחר ימסור מידע מסווג לאויבים מבחוץ, הממשלה ושליחיה התנתקו לגמרי מהפן המקצועי והפכו את הפרשה לפוליטית, בניסיון להתנגח שוב בארגון ולמצוץ עם קשית את הדם של העומד בראשה.
רונן בר, גלי בהרב מיארה (צילום: מרק ישראל סלם,אבשלום ששוני)
אין עוררין על אחריותו של בר על השבעה באוקטובר, אחריות שנשא על כתפיו, אבל אין עוררין שתפקיד ראש השב"כ זה בין היתר לגלות בוגדים מבפנים, לא משנה מה האג'נדות הפוליטיות שלהם ואיזה צד הם משרתים, כי הוצאת חומרים מסווגים מגופי בטחון היא עבירה ביטחונית חמורה ומסוכנת.
הרי בכל עולם מתוקן מדובר במרגל מבפנים, שחושף סודות שעשויים להגיע לידיים הלא נכונות ובוגד בארגון לו נשבע אמונים, ארגון שצו הנאמנות הוא ערך עליון בתנאי הקבלה שלו. ועמית סגל יודע זאת היטב, ולמרות זאת במקום לעודד את החקירה הוא בוחר להשתמש בבמה המרכזית והמובילה של חדשות 12 כדי להכפיש את בר ולהפוך אותו לאויב המדינה ולעשות לארגון השב"כ דה לגיטימציה.
עמית סגל (צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)
בטור האחרון שפרסם סגל בחדשות 12 טען כי לרונן בר וליועמשית יש משטרה חשאית פרטית. זה מגוחך על גבול האבסורד, רק לשם השוואה, זה כמו ששר האוצר ידאג להוריד את יוקר המחייה בארץ באמצעות העובדים בלשכתו, והצד השמאלי של המפה, יתקפו אותו שהוא משתמש בעובדי משרד האוצר כדי להוריד את יוקר המחייה לטובת כיסו הפרטי ולא לטובת המדינה . זה בעיקר מגוחך כי אם כבר, נתניהו הוא מי שמנסה להפוך את השב"כ למשטרה פרטית מטעמו, כפי שרומזים ראשי השב"כ לשעבר נדב ארגמן ויורם כהן.
בשנה וחצי האחרונות הקרב על הנרטיב עלה שלב, עד כדי כך שנראה כי עמית סגל הפך את ייעודו בחדשות 12 להדהוד דפי המסרים של הממשלה , כשהוא מיישר קו עם הנרטיב של תפירת התיקים של נתניהו, יצא נגד גלנט, נגד בכירי הצבא, נגד הרשות השופטת וכעת גם יוצא במסע הסתה פוליטי מכוער נגד ראש השב"כ והארגון כולו.
וכך כתב בטור האחרון שלו: "לרונן בר יש משטרה חשאית פרטית. לבר ולבהרב-מיארה יש כלים לצוד את מי שחשף את ערוותם, וכך הם זרקו את אותו איש שב"כ שחשוד בהדלפה למעצר בלי עורך דין. באקלים שבו אכפת, אפילו בדוחק, ממראית עין וחופש עיתונות, לא מנהלים ציד מקורות ממניעים אישיים. ארגון רציני היה עסוק בבדק בית עמוק על מה גרם לו לצלול ראש לחקירת שווא, ולא דווקא מכפיל את סכום ההימור. שניהם מתעקשים לסייע ליריביהם בטענה שיש שלטון צללים. חבל שהם, במו ידיהם, שמים את הדיפ בסטייט".
לקרוא ולא להאמין, אבל הביקורת שלי לא מופנית כלפי עמית סגל, שממשיך לדברר את הממשלה בערוץ הטלגרם הפרטי שלו, שם זה עוד מתקבל על הדעת, אלא הביקורת שלי מופנית כלפי חדשות 12 שמספקת יד חופשית לכתב המדיני לפרסם את המסרים שלו , להטיח אשמות כוזבות על ארגון השב"כ ועל רונן בר מבלי לדרוש ממנו לציין גילוי נאות בראש הכתבה או בסופה.
חשוב להדגיש כי סגל לא עבר על החוק בעצמו ולא חשוד בפרשה בשום דרך וגם לא נחקר , כמו גם בפרסום המידע שקיבל, שמנעה לבסוף את החקירה עצמה במשטרה. סגל מילא את עבודתו, קיבל מידע מסווג מבפנים שלטענתו היה בעל עניין לציבור ולאחר בדיקה ואימות הוא פרסם אותו, מידע שעסק בחקירת השב"כ על כניסת גורמים כהניסטים למשטרה. אך כעת שופרות הממשלה ממהרים להדהד פייק ניוז , דבר שהם מצטיינים בו, ולטעון כי אנחנו בעיצומה של דיקטטורה והשב"כ מצוטט לעיתונאים ומזמן אותם לחקירה, אבל כאמור מדובר בשקר גס , כי האזנות נעשו אך ורק לעובד ארגון השב"כ החשוד בפרשה והעיתונאים לא נדרשו למתן עדויות במסגרת החקירה.
אני כבר שומעת את הפייק ניוז הזה מהודהד בערוץ 14, רק שיש פער עצום וגדול בין ערוץ 14 ומוביליו ובראשם ינון מגל תומך הממשלה לבין עמית סגל תומך הממשלה. תופתעו לגלות שאת מגל אני מעריכה כפליים מסגל, אפילו שהדעות שלנו מתנגשות, כי מגל מספיק ישר והגון להודות שהוא שופר של נתניהו והממשלה, הוא לא מתחבא מאחורי תארים מפוצצים של עיתונאי אובייקטיבי וכשאתה צורך את תכניו לא נדרש גילוי נאות כי דעותיו האישיות ידועות ומוכרות לכולנו.
סגל לעומתו מתיימר להציג את עצמו כעיתונאי אובייקטיבי, וחדשות 12 מספקים לו את הבמה לכך ביד חופשית מבלי לדרוש ממנו גילוי נאות. היום הייתה זאת פאולה רוזנברג שביקרה נמרצות את עמית סגל וכינתה אותו תועמלן, הוא מיהר לדרוש את התנצלותה ואיים בתביעה, אבל הגמל לא רואה את דבשתו, כי אילו הייתי היועמ"שית או רונן בר,הייתי תובעת בעצמי את עמית סגל , על הסתה לשון הרע ודיבה כשטען כי הם משתמשים בארגון כמשטרה פרטית. אז הגיע הזמן שחדשות 12 יזדכו על עמית סגל כי הבלון הנפוח כבר התפוצץ וכבר מזמן רואים לו.
במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.
פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה. שמישהו יספר לגוואד הזה שאמיר תיבון, בנו של נעם תיבון גר בנחל עוז ושבבוקר של ה-7 באוקטובר, נסע נעם תיבון לחלץ את בנו ומשפחתו מהמקום. נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות, בקיבוץ באותו היום.@amirtibonpic.twitter.com/rwzJU0QGrX
אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.
הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".
אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".
מה בעצם עושה מרב מיכאליבימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
ליאור שליין (צילום: יח"צ)
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".
אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.
לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".
רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".
הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.
קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".