האתגר ההיסטורי של הפועל פתח תקוה אחרי עליית הליגה

1978/79: מקום שלישי

המועדון היחיד שזכה בחמש אליפויות רצופות (מתוך שש בסך הכול) ירד ליגה לראשונה ב-1975/76. שלוש שנים דשדש בליגה הארצית דאז, עד רגע הגאולה שהגיע לאחר דרך חתחתים ועונה רוויית תוצאות תיקו (12 ב-30 מחזורים). הפועל פתח תקוה הבטיחה עלייה מעשית עם 0:2 בחוץ על הפועל חולון במחזור ה-27 וסגרה את הסיפור שבוע לאחר מכן עם 1:1 ביתי נגד הכח רמת גן, שסיימה כאלופת הליגה. מכבי רמת עמידר עלתה כסגנית והמלאבסים רק מהמקום השלישי, כשלאורך העונה כולה לא בילו אפילו שבוע באחד משני המקומות הראשונים.

1983/84: מקום שלישי

במקרה הזה נזקקה הפועל פתח תקוה לשנתיים כדי לעמוד במשימה. ב-1981/82 היא ירדה מהמקום האחרון עם מאזן עגום של 14 נקודות (שלושה ניצחונות בלבד; תקופה בה ניתנו שתי נקודות לניצחון) והפסידה ב-14 מ-15 משחקי החוץ שלה. הניסיון הראשון כאמור לא צלח, אך בעונה השנייה בארצית, עם גיורא שפיגל כמנג'ר ודרור בר נור כמאמן, הפועל פתח תקוה עלתה. שלושה מחזורים לתום העונה היא ניצבה בפסגה עם יתרון של ארבע נקודות על פני הפועל חיפה, אבל אז הפסידה לבית"ר חיפה וגם להפועל שתפסה את המקום הראשון. למחזור הסיום הגיעו שלוש קבוצות (הפועל כפר סבא, הפועל פתח תקוה והפועל ראשון לציון) כאשר כולן עם 49 נקודות ומעליהן הפועל חיפה המוליכה עם 51. בעוד ראשון לציון מעדה, המלאבסים ניצחו 0:3 בבית את הפועל חולון ועלו מהמקום השלישי, עם הפרש שערים נחות מזה של כפר סבא השנייה.