האנשים שגרו בקניון במשך 4 שנים נחשפים

הזרע נזרע ב-1999, כשטאונסנד, רץ חובב, הבחין בחלל נסתר מתחת לקניון החדש. "זה היה חלל שלילי בין שני מישורים של המבנה," מסביר קולין בליס, אחד האמנים שהצטרפו. במילים פשוטות, זה היה מרווח ריק שנוצר בטעות בין קירות הבניין, פינה נשכחת שהאדריכלים לא תכננו להשתמש בה. העיצוב המוזר של הקניון, עם נהר שחוצה אותו וקימורים שנוצרו בגלל הכביש המהיר הסמוך, הפך את החלל הזה למקום המושלם להסתתר בו. אבל ההחלטה לפעול הגיעה מאוחר יותר, כשוולדז יאנג שמעה את הפרסומת וחייו של טאונסנד עמדו בפני משבר: יזמים איימו לפנות אותו מדירתו, חלק מגל פיתוח ששינה את פרובידנס.

הקניון, שנפתח ב-1999 כדי להפוך את העיר ליעד יוקרתי עם חנויות כמו Nordstrom וקולנוע פרטי, הביא גם להרס. Fort Thunder, מפעל נטוש ששימש כמרחב יצירתי לאמנים, נהרס לטובת חנויות נוספות. "לא היה שום מאמץ לשתף את הקהילה," אומרת ולדז יאנג בסרט. הדירה הסודית הפכה לתגובה – נקמה ומקלט.

הקבוצה – שמונה אמנים – הפכה את החלל לדירה של 70 מ"ר. הם נכנסו דרך חניון או מסדרונות חירום, מתעלמים מהאזעקות עד שאלה השתתקו. הם הביאו איתם ספה מפנקת, שולחן זכוכית, ארון סיני עתיק, שטיחים ואפילו טוסטר וופל בלגי. "זה הרגיש מרגיע, אבל גם הרגיש קצת כמו כלא – קיר בטון, בלי אור טבעי, והסכנה שיתפסו אותנו", מספרת ולדז יאנג. הם קנו אוכל מהפוד קורט בקניון כתירוץ אם ייעצרו.

הדירה לא שימשה רק למגורים – לרובם היו בתים אחרים – אלא כמרחב מפגש ליצירה. שם הם תכננו פרויקטים כמו התקנות יצירות אמנות צבעוניות שנועדו לשמח ילדים חולים בבתי חולים ודיוקנאות לזכר קורבנות פיגועי ה-11/9. "רצינו למלא את החלל של אובדן הבית," אומר טאונסנד. הם חיו שם מ-2003 עד 2007, מתעדים הכול במצלמות ששימשו את הסרט.