פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד חושף סיפור משפחתי טעון, שמעלה שאלות לא פשוטות על נאמנות, קרבה וגבולות החוק. במרכז הפרשה עומדת אישה שנותרה לבדה לאחר מות בעלה, ובחרה להוריש את כל רכושה ועיזבונה לבן אחד מתוך ששת ילדיה. אלא שלפני שנים, היא ובעלה חתמו יחד על צוואה הדדית שקובעת במפורש: לאחר מות שניהם, הרכוש יחולק באופן שווה בין כל הילדים.
האב הלך לעולמו ראשון, והצוואה ההדדית קוימה כצוואתו. לאחר פטירתו, ערכה האם צוואה חדשה המורישה את כל עזבונה לילד אחד בלבד. כאשר הילדים האחרים גילו על הצוואה המאוחרת, הם הגישו התנגדות לבית המשפט. לטענתם, האם פעלה בניגוד לצוואה ההדדית שערכה עם אביהם, וניסתה לשנות את כללי המשחק לאחר מותו – בניגוד לחוק.
הבן שזכה בכל הירושה בצוואתה המאוחרת של האם, טען מנגד כי מדובר ברצונה החופשי של האם, כי הוא היה היחיד שנשאר לצידה לאורך השנים, וכי באופן ודאי האם סברה כי עת חתמה על הצוואה ההדדית, היא ובעלה הבינו כי באפשרותם לשנות את צוואתם בכל עת. בן זה אף העיד את עורכת הצוואה המאוחרת של האם, שאמרה כי באופן ודאי האם סברה כי באפשרותה לשנות את צוואתה.