האם מי שנולד עם "גנטיקה רזה" יכול לאכול בלי חשבון?

אחד המחקרים המצוטטים ביותר: השווה זוגות תאומים זהים שגדלו בנפרד, ומצא דמיון גבוה במדד ה־BMI שלהם – גם כשהסביבה בה גדלו הייתה שונה. זה אחד המחקרים המצוטטים ביותר בתחום ופורסם בשנת 1990 ב־New England Journal of Medicine, אחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם.

במאמר נבחנו זוגות תאומים זהים שגדלו בנפרד, בתנאים סביבתיים שונים לחלוטין. התוצאות היו ברורות ומדהימות: ה־BMI של שני התאומים היה דומה באופן מובהק, אף שהם חוו סביבות חיים שונות לחלוטין.

החוקרים הסיקו מכך שלתורשה יש תפקיד משמעותי ביותר בקביעת המשקל והשמירה עליו לאורך השנים. יחד עם זאת, הם גם הדגישו: גם הסביבה – למרות הירידה בתורשתיות – עדיין משפיעה, ועמה יש להתחשב כשדן בסיבות להשמנה ולדרכי מניעתה.

היו גם תוספות מחקריות מאוחרות יותר: סקירה גדולה שפורסמה ב‑American Journal of Clinical Nutrition בדקה 45 מחקרים על תאומים וגם שם נמצא שהתורשה אחראית ל־75% מהשונות ב־BMI בגיל 19, אך גם אז הסביבה הפרטנית עדיין ממלאת תפקיד משמעותי.

מה זה אומר? יש לנו בסיס גנטי חזק להשמנה, כפי שמודגם ע"י הדמיון הרב ב־BMI אצל תאומים זהים, גם כשהסביבה שונה. אבל הסביבה עדיין משמעותית – הדיאטה, הפעילות הגופנית והאורח חיים רחב משפיעים, גם אם לא תמיד מדובר בשינוי מלא. השילוב הוא המבוסס ביותר – תורשה מכתיבה את הסף, אבל סביבה לבחור באיזון תזונתי ופעילות יומיומית כבר מכתיבה אם עוברים אותו.