אבל בואו נחזור למה שקורה בתוך הבית. מכיוון שאף אחד מהדיירים לא מדבר על המצב, אפשר לומר שמערכת היחסים בין שני ליובל היא הדבר הכי קרוב לסדנת שבי. אם יובל מצליח לשרוד מנטלית את ההתעללות הרגשית ששני מעבירה אותו, יש סיכוי שהוא יוכל לשרוד הכל. ובגלל שבסופו של יום אני סתם גבר לבן, רציתי לוודא שהפריבילגיות המובנות שלי לא גורמות לי לפספס משהו. אז אחרי הפרק חזרתי אחורה וצפיתי שוב בסצנה שבה יובל מסתכל על פרידה שרה בפרק הקודם, וניסיתי להבין מה לא בסדר. מי שהיה שומע את שני היה יכול לחשוב שיובל, אדם שאם הוא לא נמצא ליד שני בעיקר מנסה להידמות לזיקית ולהיעלם במימי הבריכה, עמד ועינג את עצמו בזמן שפרידה שרה. בפועל, לפחות על סמך העיניים הלא מזוינות שלי, הבחור פשוט הביט עליה.
אני לא מתבייש להודות שמבין הדיירים שנשארו בבית, שני ויובל הם דווקא מהיותר חביבים עליי, בעיקר כי אני נוטה לקרוא את השגעונות שלהם כאותנטיים, אבל הריב האחרון ביניהם היה קשה לצפייה אפילו עבורי. יחסי הטום-וג'רי שהיו ביניהם בחודש הראשון בבית לא היו אמורים להפוך למערכת יחסים רומנטית בשום עולם מתוקן, אבל מה לנו ולמתוקן.
בכל זאת, נאיבי שכמותי, אני רואה שם הרבה אהבה, משיכה, וזוגיות של 'אנחנו מול כל העולם' שיכולה להיות וואו של החיים או להסתיים כמו רומיאו ויוליה. מה שכן, האגו של שני, שנדמה שנפגע כל כך הרבה פעמים בעבר עד שהוא מפעיל אזעקה גם בלי שבכלל נוגעים בו, כנראה ימנע מהקשר הזה להתפתח למשהו אמיתי. להגיד שאת רואה במישהו את האבא של הילדים שלך זה מהמם, אבל אם הקשר שלכם לא יכול לשרוד מבט לעבר אישה אחרת, איך הוא אמור לשרוד מצב שבו הוא, חלילה, יאחר לדייט בחמש דקות או לא יחזור בשעה המדויקת מהעבודה?
בסופו של דבר, הייתה זו דווקא יוכי, ששוב ניסתה לריב עם כל הבית בו-זמנית, הפעם תחת קטגוריית "מי נגע לי ב-", שהזכירה לשני למה כדאי לה לחזור ליובל. הקאמבק הזה, צפוי ככל שיהיה, אפילו הצליח קצת לרגש אותי. גם אם הקשר שלהם הוא תאונת שרשרת, המחויבות שלהם להמשיך איתו אל תוך התהום מעיד על עקביות שכבר לא רואים היום.