האח הגדול: הצביעות של דרורה נחשפת לעיני כל

מן העבר השני נמצאת דרורע, מוותיקות הגווארדיה של הבית, שביחד עם מאור שלטה בו עד כה ביד רמה – אבל כפי שראינו אתמול, לא לעולם חוסן. מי אם לא דרורע שלנו, זאת שמתפללת שחרית, מנחה וערבית לדנה אינטרנשיונל, אמורה הייתה לדעת שבסוף "ציפור עם ציפור נפגשת" – ולכל הריכולים הדו-פרצופיים שלה יהיה מחיר. למרבה האירוניה, הייתה זו דווקא לורן – מי שבעצמה לא בדיוק מתרגלת את מנטרת "לשון הרע לא מדבר אליי" – שהוציאה את דרורע מהארון, עברה דייר דייר ואמרה את הידוע מכל: דרורית שלנו נותנת נשיקה בלחי רגע אחד, וברגע שאחריו היא מכישה חזק־חזק וממהרת לזחול לכיסא השיזוף שליד מאור.

מה שהדליק את הרדאר של לורן הייתה הצביעות של דרורע מול מאי – זו שהוא מקפיד לטנף מאז שירדה במדרגות, אבל רץ לחבק בבוקר שאחרי ההדחה. השיימינג לדרורע הדליק כל כך הרבה אש בבית, עד שהיא כמעט כילתה את הדשא הסינתטי שבחצר, ואילצה את דרורע לצאת למסע בקרת נזקים. אם פספסתן – דרורע תמיד פועלת באותה טקטיקה: מאי (או כל דייר אחר) ניגש לדרור ואומר ששמע שאמר עליו משהו, דרור מכחיש, הדייר מתעקש, דרור מודה שאולי כן אמר, אבל "כולם חושבים ככה", הדייר לא מתרצה, דרור נוקט בטקטיקה הבלתי מנוצחת: "זה היה בהומור, אני מצחיק, אסור להיעלב ממני".

הסיפור של דרורע בפרק הזה הזכיר לי – הישארו איתי לרגע לשיעור היסטוריה קצר – את טרומן קפוטה. מי שהיה אחד הקולות החדים ביותר בספרות האמריקאית של המאה ה-20, וכתב בין השאר את "ארוחת בוקר בטיפני'ס", היה הומו מוחצן וקולני עם כישרון יוצא דופן לרכילות ולהתחברות לנשים חזקות. למעשה, הוא הפך לאקססורי הנחשק ביותר של נשות החברה הגבוהה בניו יורק, בזכות הדרך שבה הפיח חיים בכל אירוע עם אמירות משעשעות ("הלו? מי זה? אני לא שומעת!" – מזכיר לכן מישהו?), עד שכל חברותיו הבינו שהוא מסכסך ביניהן, והפנו לו עורף. בסופו של דבר, הוא נותר גלמוד ובודד בשארית חייו.