מיד אחרי שנחת מוושינגטון, בגיחה קצרה לבית המשפט בתל אביב, הוא נשא עוד מונולוג נזעק על מסע הציד שהוא עובר על ידי "משטר אפל" כמו באיראן או מזרח גרמניה. כהרגלו, זו השלכה: הוא זה שמנהל מסע ציד חסר מעצורים גבולות ונגד שומרי הסף האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית. התצהירים שהגישו רונן בר וראש שב"כ לשעבר יורם כהן לבגצ כללו סיפורים מסמרי שיער על ניסיוניותיו להפוך את שב"כ לגוף אבטחה וריגול פוליטי ופרטי ולמה הוא כ"כ נחוש להיפטר מבר ולמנות במקומו מישהו שיהיה נאמן לו.
גם תמונות הכאוס הבלתי נתפסות מהדיון בבגצ, של כהן מחולץ מהמון זועם של משפחות שכולות מטעם משולהבות בידי פעילי ימין ושל משמר בתי המשפט מוציא בכוח את ח"כ טלי גוטליב – שיקפו היטב כמה נתניהו ולהקתו מוכנים ללכת רחוק במאבקיהם. אבל המהלכים הכוחניים האחרונים של הממשלה – מניסיון ההדחה של ראש שב"כ והיועמ"שית דרך הקאמבק של חוקי ההפיכה ועד החרם הילדותי של שר המשפטים על נשיא העליון – משסעים, מקטבים ומעוררים את הפחדים של מתנגדיה. בהיעדר אופוזיציה אפקטיבית, המונים חזרו להפגין ולמחות, וכמו בדהירה המשטרית של 2023, המחאה לא עוצרת ברחובות, אלא חודרת גם לצה"ל, בזמן שאויבנו בכל החזיתות מחככים ידיים ונהנים. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
נתניהו ואנשיו קפצו כמוצאי שלל רב על מכתב הטייסים המילואמניקים כהזדמנות להפיח חיים בקמפיין הסרבנים של לפני ה-7 באוקטובר, על אף שהוא לא כלל מילה אחת על סרבנות או הפסקות שירות או התנדבות, אלא רק קריאה להפסקת המלחמה שמפקירה את החטופים מאחור. הפעם, תחת נתניהו יש שר ביטחון חלש, רמטכ"ל חדש, ומפקד חיל אוויר שמנסה לשרוד את אחריותו למחדל – וכולם מבינים את רוח המפקד. למרות שרוב גורף מבין חותמי המכתב בכלל לא בשירות מילואים פעיל, בצה"ל הדיחו מידית את אלה שכן, למען יראו וייראו, ולתשואות לשכת ראש הממשלה.
רק שהניסיון להשתיק את הביקורת עשוי לפעול כמו בומרנג, ולייצר גלי הדף במחאה, זו הקולנית וזו השקטה, של מילואמניקים שאחרי ארבעה וחמישה סבבים פשוט יעדיפו לוותר על הסבב הבא. אחרי החגים, עם שובה של הכנסת מפגרה, גם חוק הפטור מגיוס ישוב לקדמת הבמה, ויערער עוד יותר את המוטיבציה להילחם עבור הממשלה והלגיטימציה שלה להטיף מוסר על סרבנות או אי התייצבות. יור שס אריה דרעי הבהיר השבוע בראיון לביטאון "הדרך" שהסיעות החרדיות בחזית אחת דורשות התקדמות תוך מספר שבועות – או שיצביעו נגד הממשלה.