האבטחה היא חלק מהרוטינה שלי, גאה לייצג את ישראל

גיא ששון הפך בבשנה וחצי האחרונות לשם דבר בספורט הישראלי. שלושה גרנד סלאמים יחידיים, כולל שמירה על התואר ברולאן גארוס האחרון, העפלה למקום השני בעולם בקטגוריית הקוואד וגם מדליה פראלימפית בקיץ שעבר. "זה מעמד מאוד גדול ומאוד מרגש. זה לא משנה אם זו פעם ראשונה, שנייה, ואני גם מקווה שיהיו עוד כמה כאלה", אמר על הזכייה ברולאן גארוס בתחילת החודש. "זו הבמה הכי גדולה של עולם הטניס המקצועי. הכיסאות גלגלים הם חלק מהאירוע, הם לא אירוע נפרד. אנחנו משולבים לגמרי עם כל השחקנים, גם בגברים וגם בנשים, מסבאלנקה ועד סינר וקרלוס אלקראס", הוסיף.

"האירוע בפני עצמו, ביחד עם התקשורת, האהדה והחשיפה, הוא אירוע עצום. זה משהו מהותי עבורי, כי בעצם זו פלטפורמה וחשיפה שלי כשחקן מקצועי ישראלי, יהודי שבא ומייצג את מדינת ישראל. וכל פעם שאני מגיע לערים הגדולות האלה – מלבורן, פריז, לונדון וניו יורק – כל הקהילה הישראלית והיהודית מגיעה ותומכת. כולם מתגייסים, מוציאים דגלי ישראל, ואתה מרגיש מייצג. אז לייצג את מדינת ישראל בתקופה הזאת – יש לזה ערך מוסף מעבר לטניס".

ששון, כאמור, זכה לפני כשלושה שבועות בגמר הרולאן גארוס ושמר על התואר מהשנה שעברה. הזכייה הגיעה רגע לפני התקיפה ופתיחת מבצע "עם כלביא", כאשר אשתקד, בזמן הזכייה, חולצו ארבעה חטופים. "כל פעם שאני באירוע מאוד גדול, יש משהו, לצערי. זה נהיה חלק מהרוטינה שלי – שאני מתכונן לתחרות או למשחק גדול. זה חלק ממה שסביבי כל הזמן. תמיד יש עליי אבטחה, ותמיד יש את המחשבות על הארץ", סיפר ששון. "נוצרה סיטואציה כזאת שאני אומר את 'עם ישראל חי' כל פעם, ותמיד יש לי משהו להגיד על מה שקורה לנו, למדינה, לעם ישראל. וזה לא קל", סיפר כשנשאל על הקריאה "עם ישראל חי" מיד לאחר כל ריאיון בגמר.

ההבדלים בין משטח החימר לדשא הם קיצוניים, וצריך להתכונן לכך. ששון סיפר ש"צריך לעשות התאמה גדולה כדי לשחק על הדשא". הוא תיאר את ההבדלים בין טניס לטניס כיסאות גלגלים כ- "Same Same But Different" – כי אולי החוקים אותם חוקים, אבל בטניס אתה חובט עם הידיים וזז עם הרגליים, בעוד שבכיסאות גלגלים גם חובטים וגם מתגלגלים עם הידיים בלבד. "אצלנו יש גם את האלמנט של ההתנהגות או יכולת התמרון עם כיסא הגלגלים על אותו משטח. המשטח המורכב ביותר זה הדשא".