דניאל עמית ואמילי דמארי: מה עומד מאחורי הזוגיות המפתיעה

בשנים האחרונות שמענו כאמור לא פעם ולא פעמיים על נשים שהגדירו את עצמן כסטרייטיות, לפחות כלפי חוץ, והחליטו לנהל מערכת יחסים עם אישה. על גברים באותו מצב – פחות שומעים, וזה לא ממש מפליא. מבחינת ההבדלים במבנה המשיכה, מחקרים מראים כי אצל נשים יש יותר שונות ושינויים בזהות המינית והרומנטית לאורך החיים, בהשוואה לגברים. נשים מדווחות על יותר שינויים בדפוסי המשיכה, הפנטזיות וההתנהגות המינית והרומנטית לאורך השנים", מסבירה ברסלב.

"ייתכן שגם גברים יגלו פתאום באמצע החיים את המיניות שלהם מחדש בכיוון פחות צפוי אבל באופן כללי נשים נחשבות גמישות יותר מגברים באוריינטציה המינית והרומנטית שלהן בגלל שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים". הנה כמה מהם:

נשים מחונכות ומעודדות להיות פתוחות יותר רגשית וחברתית בתהליך הסוציאליזציה שלהן, הן מעודדות על ידי הסביבה להביע אינטימיות גם עם נשים וגם עם גברים.

הסביבה החברתית פחות שיפוטית כלפי נשים שמגלות גמישות או מתנסות במערכות יחסים חד-מגדריות, לעומת גברים. הפתיחות הזו מאפשרת לנשים יותר חופש לבחון ולשנות את זהותן המינית והרומנטית לאורך החיים.

אלסטיות ארוטית גבוהה יותר: מחקרים פיזיולוגיים מראים שנשים מגיבות בעוררות מינית גם מגברים וגם מנשים, גם כאשר הן מגדירות את עצמן כהטרוסקסואליות. כלומר, דפוסי המשיכה המינית של נשים גמישים יותר ומשתנים בהתאם לסביבה, נסיבות וחוויות חיים.

הסברים מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית מציעים תיאוריות חלופיות שגורסות כי גמישות מינית ורומנטית אצל נשים התפתחה כאסטרטגיה הישרדותית. לדוגמה, בימי קדם, קשרים רגשיים ומיניים בין נשים אפשרו שיתוף פעולה בגידול ילדים, הפחתת קונפליקטים בין נשים בנישואים פוליגמיים, וחיזוק התמיכה החברתית—מה שתרם להצלחת הצאצאים", מסכמת ברסלב.

רובינשטיין-שטרן מוסיפה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר: "כשגבר צריך לחשוב על חדירה – זה הרבה יותר מבהיל. כי הוא לא מורגל לאקט הזה – אישה כן מורגלת לחדירה. ככלל, אצל נשים יש יותר ורסטיליות ויותר פתיחות רגשית. הגמישות שזה מצריך היא דרך יותר ארוכה וקשה אצל גברים לממש את הפוטנציאל כי יש המון חסמים תרבותיים סביב מודלים של גבריות. אצל נשים, בהשוואה לגברים, בטח בישראל, יש יותר רשות גם להבעה של מגוון רגשות והתנהגותיות".