די עם הלחי השנייה: הצלת ישראל הליברלית מונחת על הכף

אם נמשיך להיאחז בנימוסים, במרכאות של "קיצוניים משני הצדדים", נסיים ככותרת קטנה בעיתון של יום המחר: "המחנה הליברלי הפסיד" – שוב מנומס, שוב מובס. אם למישהו יש ספק, הם לא יבחלו באמצעים: האלימות כאן כבר מזמן, וככל שנתקרב לבחירות זה יחמיר. הם ישבשו קלפיות, יפיצו שקרים, יפחידו מצביעים. זה לא תרחיש קונספירטיבי, זו התוכנית וזו השיטה. תמיד. בכל יום מחדש. זו מכונת הרעל.

מי שחושב שאפשר לנצח עם חולצה לבנה ונימוסי שולחן – חי בפנטזיה. אנחנו הליברלים חייבים להיות נחושים, חדים, עם מרפקים שלופים, כן – מרפקים שלופים. לא באלימות, אלא באפס סלחנות לאלימות. לא בשיח רחוב, אלא על מנת לאפשר לרוב השפוי להוביל את השיח. האבנים שנזרקו ברעננה כואבות וסמליות. כל אבן שלא נענה עליה – תיזרק שוב. כל סיסמת "שני הצדדים" שלא נקרא לה בשמה – פחדנות והתרת דם – תהפוך לתעודת הכשר לכהניזם.

אם נותנים למכונה לנצח ברחוב, היא עלולה לנצח גם בקלפי באמצעות אותם הכלים של הפחדה ושיבוש. יו"ר הליכוד ברעננה הבטיחה בעצמה: זו רק יריית הפתיחה. היעדים שלהם ברורים: ריסוק ההתנגדות לשליט. ראינו את ההצגה הזו בפולין, בהונגריה, בטורקיה. מי שמבסס כוח בכידון – יפעל בכידון גם ביום שאחרי.