די לבלוף: מותו של צו איסור הפרסום

אתמול זה קרה שוב, בפרשת האישיות הציבורית הבכירה נגדה הוגשה תלונה במשטרה. בגלל צו איסור הפרסום הגורף, האוסר גם על ציטוט של מקורות בחו"ל, ומאת כבוד לצו, נאמר שבתה של אשת הציבור התלוננה על פגיעה מינית מצד הוריה. נדמה שאנחנו היחידים שמכבדים אותו, כיוון ששמה, תמונתה, סרטון בקולה ופוסט שתומך בה, הופצו לכל עבר ברשתות החברתיות, ופרטים מהותיים ואסורים, פורסמו בכמה ערוצי תקשורת מרכזיים.

לא רק שצו איסור הפרסום נכשל בהגנה על הפרטיות, אלא יצר אפקט מבעיר – הוא שפך על הפרשה הרגישה דלק והפך אותה לנושא לרכילות, ושיח ציבורי שפגע עוד יותר בנפגעת, בני משפחתה ולא פחות חשוב, בחקירה המשטרתית עצמה.

צו איסור פרסום הוא הוראה שיפוטית המונפקת על ידי בית משפט, האוסרת על פרסום מידע מסוים הקשור להליך משפטי או לחקירה. מטרתו העיקרית היא להגן על אינטרסים חיוניים כמו טוהר החקירה, פרטיות המעורבים, חזקת החפות של חשודים, והזכות להליך הוגן.

בישראל, הצו מעוגן בחוק בתי המשפט, והפרתו מהווה עבירה פלילית שדינה עד שישה חודשי מאסר. על פניו, מדובר בכלי משפטי רב-עוצמה שנועד לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין זכויות אחרות לא פחות חשובות.