על פי דיווח שפורסם בעיתון הירדני ראי אל־יום, הולכת ומתבססת בשבועות האחרונים מציאות חדשה בדרום רצועת עזה. הדיווח מתמקד בהתארגנות של מיליציה חמושה בראשות יאסר אבו שבאב, שפועלת בשטח בדרום הרצועה, לכאורה בתיאום עם כוחות הביטחון הישראלים. בכתבה נטען כי פעילות זו עשויה לגלם יישום מעשי של מה שמכונה בישראל "תוכנית ההגירה השקטה".

לפי הדיווח, שנשען על תחקיר שפורסם בפלטפורמת התחקירים "איקאד", אבו שבאב עומד בראש כוח חמוש בעל מבנה היררכי, הפועל במספר מוקדים בדרום הרצועה, לרבות  א-שוכּה (סמוך לגבול מצרים) , מזרח רפיח והאזורים הסמוכים למעבר כרם שלום. על פי ממצאי "איקאד", שנוסחו בשיתוף עם עיתונאים מקומיים ונותחו גם בעיתון הירדני, הכוח מקבל לכאורה סיוע לוגיסטי ואמצעי הגנה מישראל, ומפעיל שליטה בפועל על שיירות אספקה וסיוע.

על פי המקורות עליהם מתבסס ראי אל־יום, הכוח של אבו שבאב מבצע חלוקה של סיוע הומניטרי תוך הפעלת שיקולים פוליטיים ונאמנותיים, ולעיתים אף תוך שימוש באלימות. תועדו, לפי הדיווח, מקרים של ביזה, תקיפת נהגים, ואף ארבעה מקרים של הרג נהגי שיירות – האשמות שטרם זכו לאימות רשמי מצד גורמים רשמיים.

בראי אל־יום נכתב כי מבנה הכוח מורכב משלוש שכבות: בראשו עומד אבו שבאב, ולצידו סגנים עם עבר לחימה במסגרות חמושות שונות, בהן גסאן אל־דהיני – המזוהה לפי מקורות שונים עם "צבא האסלאם" – ועצאם אל־נבאחין, שלפי הדיווח היה פעיל בזרועות דאעש בסיני. תחתיהם פועלים מפקדי שטח ודרג מבצע שמתועד לכאורה כשהוא מעורב בשליטה חמושה על הסיוע ולפעמים גם בהפצת תיעוד אישי של פעילותו.

מה שמעורר תשומת לב מיוחדת בדיווח הירדני הוא הקשר הגיאוגרפי והפונקציונלי האפשרי בין אזורי פעילות המיליציה לבין עקרונות שהוצגו בתוכניות מדיניות של שרים בממשלה, ובהם השר סמוטריץ'. לפי הפרשנות המובאת בעיתון, מיקום המחנות, חלוקת הסיוע והשליטה על אזרחים באזורים מסוימים עשויים להיתפס כצעדים המתאימים לרעיון של "ריכוז אוכלוסייה מרצון".

בנוסף, הדיווח מציין כי אבו שבאב טען בעבר לקשרים עם הרשות הפלסטינית. הרשות עצמה הכחישה כל מעורבות, אך בעיתון הירדני נטען כי ייתכן שמתקיימות הבנות שקטות בין חלק מהגורמים ברמאללה לבין ישראל, שנועדו למלא את החלל השלטוני בדרום הרצועה – בין אם דרך תמיכה ישירה או דרך העלמת עין.

לפי הניתוח שמובא בראי אל־יום, הסיוע ההומניטרי, שבעבר נועד להקל על מצוקת האזרחים, משמש כיום כבסיס להפעלת כוח והשפעה, ולעיתים ככלי תגמול או ענישה. בעיתון אף נטען שמדובר ב"אמצעי רך ללוחמה", המשתמש בסיוע, רעב ואי־ודאות כחלק ממנגנון שליטה מורכב – מהלך שממזג בין שלטון עקיף, השפעה אזרחית, והכפפה מקומית למערכות חיצוניות.