המפגש בין השניים יוצר מרחב טעון של חומריות ואור: זכוכית זוהרת מול צבע נמס, גופים פיסוליים מול זיכרונות מצוירים. לא רק מפגש בין אמנים, אלא בין שתי שפות חזותיות שבמרכזן שאלות של זמן, תנועה ולכידת החולף.
"המפגש בין צ'יהולי לאנקווה מפתיע אך טבעי. צ'יהולי יוצר גופים פועמים, מתפתלים, כמעט חיים; אנקווה מצייר זיכרונות עמומים – משקעים של אור, צבע, תחושה. שניהם שואפים לעצור את הרגע, ללכוד את החולף – תנועה, זוהר, הבזק – ולהעניק לו ממשות" אומרת הדס גלזר, אוצרת התערוכה. "במובנים רבים, זו תערוכה שלא תחזור – מהלך אוצרותי נדיר המתקיים לראשונה בישראל, ומאפשר לציבור לראות מקרוב יצירות שכמעט ואינן נגישות מחוץ למוסדות מובילים בעולם", מוסיפה גלזר.
בתקופה המורכבת שעוברת על ישראל, תערוכה זו מציעה חוויה עמוקה בלב המתבונן – יופי עילאי, צבעוניות עזה לצד רכות שקופה, המתעלה מעל היומיום ומזמינה את הצופה לעצור לרגע. זו קריאה פנימית להתבוננות מחודשת במהות הקיום – דרך החומר, האור והאמנות.