הביקורת הנוקבת נגד חוסר התפקוד של ארגון הבריאות העולמי מגיעה לאחד מרגעי השפל הגדולים בתולדותיו: מנכ"ל הארגון ד"ר טדרוס אדנהום גברייסוס על קיצוצים דרמטיים, צמצום כוח האדם, וסגירת משרדים במדינות בעלות הכנסה גבוהה. הרקע: פרישתה של ארצות הברית מהארגון בתחילת כהונתו המחודשת של הנשיא דונלד טראמפ, שגררה הפסקת מימון מלאה מצד המדינה שתמיד הייתה התורמת המרכזית לפעילותו.
"יש לומר את האמת – איננו יכולים לעשות הכול", אמר טדרוס בישיבת ועדת התקציב לקראת העצרת הכללית של הארגון בשבוע הבא. הארגון ייאלץ, לדבריו, לפעול במסגרת תקציב מצומצם ב־21% לשנים 2026–2027, שיעמוד על כ־4.2 מיליארד דולר בלבד, מהם צפויים להתקבל בפועל כ־60% בלבד, וגם זאת אם מדינות החברות יאשרו העלאת דמי החבר שלהן.
המנכ"ל ד"ר טדרוס אדנהום (צילום: שאטרסטוק)
בעקבות הקיצוץ, הודיע הארגון כי מספר מחלקותיו יירד מ־76 ל־34 בלבד, ושעלות השכר תקוצץ ב־25%, אם כי עדיין לא ברור כמה משרות יקוצצו בפועל. במקביל, הוחלט לצמצם את צוות ההנהלה הבכירה: 7 חברים בלבד, לעומת 14 בעבר. ד"ר טדרוס הדגיש כי מדובר בצעדים כואבים אך הכרחיים: "צמצום בהיקף כוח האדם פירושו צמצום משמעותי בהיקף הפעילות שלנו". לדבריו, הארגון כבר מקיים שיחות עם גופים אחרים בתחום הבריאות העולמית על שיתופי פעולה, במטרה לייעל פעולות ולחסוך בהוצאות.
מאחורי המשבר התקציבי החריף, ניצבת שורת ביקורות חריפות שנמתחו לאורך השנים על הארגון, בייחוד מאז מגפת הקורונה. ארצות הברית, בהובלת ממשל טראמפ, האשימה את הארגון בתגובה מאוחרת, הססנית ולקויה לווירוס הקורונה ובכך שגרם להחמצת חלון ההזדמנויות לבלימת ההתפרצות. אחד המחדלים המרכזיים שצוטטו היה סירובו של הארגון להכריז על הקורונה כמגפה כלל עולמית בשלב מוקדם, מהלך שלדברי מומחים גרם לאובדן זמן יקר ולאי־היערכות מספקת במדינות רבות.
לצד זאת, נטען שהארגון לא קידם חקירה עצמאית מספקת באשר למקור הנגיף, שנמצא עד היום תחת סימן שאלה. ביקורת נמתחה גם על כך שארגון הבריאות נשען על מידע שהועבר מסין ולא דרש גישה בלתי תלויה למוקדי ההתפרצות הראשוניים. במדינות שונות, כולל גרמניה, אוסטרליה, בריטניה ויפן, הועלו שאלות לגבי מידת העצמאות של הארגון, שנטען לעיתים כי פעל מתוך לחץ פוליטי ולא על בסיס מדעי טהור.
ארגון הבריאות העולמי WHO (צילום: שאטרסטוק)
הכישלון במיגור הקורונה לא היה תקדים בודד. גם בטיפול בהתפרצויות אבולה באפריקה, במיוחד בסיירה לאון ובליבריה – ספג הארגון ביקורת קשה על תגובה איטית מדי, חוסר תיאום עם מערכות הבריאות המקומיות, והתנהלות לוגיסטית לקויה. דו"חות פנימיים העלו כי הארגון לא הפיק לקחים מהתפרצויות קודמות.
בצל הקיצוץ התקציבי, נשמעות קריאות מצד מומחים בעולם לברר מחדש את תפקידו של הארגון בעידן הנוכחי: האם עליו לשמש גוף מדעי ויועץ מדיניות גרידא, או שמא להקים מחדש מערך מבצעי עצמאי שיכול להגיב במהירות למשברים בריאותיים עולמיים. מנגד, מבקרים מציינים שההסתמכות על תרומות מדינות־חבר – במקום תקציב עצמאי מובנה – הופכת את הארגון לפגיע פוליטית ותקציבית. בעוד שמדינות מסוימות תומכות בהגברת התקציב החובה של החברות, אחרות, בעיקר מדינות עשירות, אינן ממהרות להתחייב למימון נוסף.
גם בישראל דנים בפרישה אפשרית מארגון הבריאות העולמי: בישיבה סוערת בכנסת, נטען כי ארגון הבריאות העולמי פועל בקביעות בגישה עוינת כנגד מדינת ישראל, תוך קידום החלטות הפוגעות בזכויותיה בזירה הבינלאומית. עוד נטען כי מדיניות הארגון נגועה פעמים רבות באנטישמיות ובאפליה ברורה כלפי ישראל, ומהווה פגיעה חמורה בלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית.
ארגון הבריאות העולמי ( WHO ) הוקם ב-7 באפריל 1948 כסוכנות של האו"ם, במטרה לקדם את בריאות הציבור ברחבי העולם, להילחם במחלות זיהומיות ולסייע למדינות במצבי חירום בריאותיים. הארגון ממומן בעיקר על ידי המדינות החברות בו, לצד תרומות מקרנות בינלאומיות וגופים פרטיים. מדינת ישראל הצטרפה כחברה בארגון בשנת 1949, ומאז היא משתתפת בפעילויותיו ובמימונו השוטף, כחלק מהתחייבויותיה כחברה בקהילה הבינלאומית. אלא שלאחרונה קראו גורמים בממשלה לפרוש מהארגון.
בדיון בכנסת נטען עוד כי הארגון לא גינה עד היום את טבח שבעה באוקטובר, בה מחבלי חמאס תקפו בין השאר אמבולנסים ורצחו רופאים, פרמדיקים וחובשים. הארגון גם לא הגיב עד היום על שימוש של חמאס בבתי חולים ובפרט בבית החולים שיפא לצורכי טרור וכמגן אנושי. רק ב-20 בנובמבר 2023, פרסם הארגון מאמר שכותרתו: "ארגון הבריאות העולמי מזועזע מן המתקפה האחרונה על בית החולים האינדונזי בעזה". במאמר זה צוין כי "הארגון תיעד כ-335 התקפות על מוסדות בריאות בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז ה-7 באוקטובר, והעולם לא יכול לעמוד מנגד בשקט בזמן שבתי חולים אלה, אשר אמורים להיות מקומות מפלט בטוחים, הופכים לסצנות של מוות, הרס וייאוש".
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
אילוסטרציה: שינה (צילום: iStock)
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
מתקן התפלה בחדרה (צילום: רויטרס)
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
מלח שולחן (צילום: מעריב אונליין)
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד: • דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד. • מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים. • מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד. • אצות ים – מקור עשיר במיוחד. • תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
בלוטת התריס (צילום: אינג'אימג')
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.