דוד זיני לראשות השב"כ: מה נתניהו מוכרח לעשות כדי למנות?

אם כך, ישאלו רבים – ובצדק: מה האלטרנטיבה? מינוי של ראש שב"כ שיקבור את חקירת "קטארגייט", לפחות לכאורה פרשה שאין חמורה ממנה בכל תולדות המערכת השלטונית בישראל? לבחור ראש שב"כ שיעניק לנתניהו "פתק מהרופא" על ביטול ימי העדות שלו במשפטו, בטח ככל שיתקרב מועד החקירה הנגדית?

גם כאן החל כבר קמפיין מאורגן ומתוזמן, הפעם לא מטעם הצייצנים-בשכר אלא מטעם שגריר ישראל בארה"ב, יחיאל לייטר, שפמפם את הכזב לפיו תיקי החקירה "קורסים" בבית המשפט, טענה ששלוחי נתניהו מנסים לקבע כעובדה בתודעת הציבור.

לכאורה אין לכל זה קשר עם מינוי ראש שב"כ, למעשה אלה שני העניינים שמעסיקים יותר מכל את נתניהו וסביבתו:

הראשון – לדחות ככל שרק ניתן את החלק המביך ביותר במשפט, זה שבו לא יענה על שאלות עורך דינו, שמזכירות את שאלות ערוץ 14 במסיבות עיתונאים, כלומר כאלה שהתשובה עליהן כבר תורגלה מראש מול המראה, אלא יתמודד עם שאלות מביכות יותר שמהן לא יוכל להתחמק אלא בתירוצים כ"לא זוכר", שהם כמעט בבחינת הודאה באשמה.

העניין השני הוא למוסס, אם רק ניתן, או לפחות להרחיק ממנו ככל האפשר את פרשת "קטארגייט". בקמפיין הזה פתח כבר ראש הממשלה עצמו, בתשובתו לשאלת ירון אברהם (12) במסיבת העיתונאים שקיים בשבוע שעבר.

נכון שהוא קצת התבלבל בסדר וטען שלא ידע מכלום לפני שטען שלא היה כלום – והרי איך אפשר לא להיות מעורב במשהו שבכלל לא קרה? אבל נניח לסתירה הלוגית ונחפש את מה שחשוב באמת לראש הממשלה: לחסל את החקירה לפני שיונתן אוריך נשבר.

כלומר, יועצו הקרוב עוד עומד בינתיים בפרץ, כאשר מעל לראשו עומדת "רק" אפשרות של הארכת מעצר הבית, אבל האם כך יהיה גם כאשר הגנה על הבוס תהיה כרוכה במאסר ממושך בפועל? ספק גדול.

עצוב לגלות, אבל יותר ממיטוט חמאס, יותר משיקום הכלכלה, יותר מהגרעין האיראני, יותר מהחזון הסעודי ובטח יותר משחרור החטופים, אלה העניינים שמעסיקים את נתניהו בעיצומם של הימים האלה – ורק דרכם אפשר להבין את רצונו למנות כל מינוי בכיר שהוא, בכלל זה גם ראש שב"כ.