בשיחה פתוחה וכנה עם אבי שושן בפודקאסט "מעריב", הזמר דוד ד'אור פורס את סיפור חייו המרתק – מהקשיים לפרוץ לתודעה הציבורית, דרך המאבק שניהל מול גלגל"צ ועד הרגע הטראומטי שבו איבד את שמיעתו באמצע הופעה בפני 25 אלף איש בלונדון. ד'אור מספר על הקריירה רבת השנים שלו, על המוזיקה שהחיה, על הקשר המיוחד שלו לחיות, ועל מעורבותו בפרשת אלאור עזריה.

דוד, בעבר נמתחה עליך ביקורת על כך שתמכת באלאור עזריה. מה עמד מאחורי ההחלטה שלך?
"ראיתי חייל מרקע לא קל, מזרחי, שפתאום הופך להיות שק חבטות. הוא אמנם לא פעל לפי החוק, אבל אני התקוממתי נגד העליהום. במקום להרחיב את היריעה ולהגיד 'רגע, למה דבר כזה קרה?', פשוט רדפו אותו. הרי יום לפני כן, כשחייל ירה במחבלת בת 16 עם סכין, הוא הפך לגיבור. אלאור עזריה היה באירוע שבו חברו נפגע. הפקירו אותו בשדה הקרב".

זה גרם לך להיזהר יותר מלהביע דעות פוליטיות?
"אני חושב שאם אתחיל לפחד, לא אוכל לישון עם עצמי בשקט. אני חייב לישון בלילה ולהניח את הראש על הכרית בלי מחשבות טורדניות על כמה הקטנתי את עצמי או שסירסתי את עצמי. אני אומר מה שאני חושב, אבל הדרך שלי לומר דברים אינה בוטה. אני מביע את דעותיי גם בשירים, כמו ב'כל הכוכבים נופלים' או ב'שמור על העולם ילד'".

אם כבר הזכרת, "שמור על העולם ילד" הפך לשיר יום הזיכרון האולטימטיבי, למרות שנכתב כשיר ברכה לאחיין שלך שנולד. איך זה מרגיש?
"'שמור על העולם ילד' כתבתי בחצי שעה, בשמחה גדולה לרגל הולדת אחיין שהגיע אחרי 15 שנה של ניסיונות. כאבתי את כאב המשפחה ושמחתי בשמחתם כשזה קרה. ואז, הסתכלתי על הילד הזה עם עיניים ענקיות של אור ואמרתי 'וואו, שישמור לנו על העולם, כי לאיזה עולם הוא נכנס עכשיו?' וכשהשיר הזה הפך להיות שיר יום הזיכרון האולטימטיבי, אני כבר התנתקתי ממנו. ברגע שהוא עבר לקהל, כל אחד לקח אותו למחוזותיו".

איך הרגשת כשראית אותו רשום על מצבה של חייל?
"בפעם הראשונה כשראיתי אותו על מצבה, הזדעזעתי. ואז אמרתי לעצמי, רגע, למה אתה מזדעזע? המילים שלך נבחרו להיות כתובות על ידי משפחה שאיבדה את היקר לה מכל. זאת זכות גדולה. ומאז, במלחמה האחרונה, אני מוצא את עצמי מחבק הורים שלא הכרתי, בוכה יחד איתם בשבעות ובלוויות. איך אפשר לשיר 'שמור על העולם ילד' בקבר? זה קשה, הם רועדים לי בידיים, אני פשוט מחבק אותם ואנחנו בוכים ביחד. אבל אחרי שהם בוכים יש קתרזיס כזה, שפתאום אתה נושם".

נעבור לסיפור מטלטל אחר בחייך. בשיא הקריירה כמעט איבדת את השמיעה. מה קרה?
"אני הופעתי בפסטיבל WOMAD בלונדון, פסטיבל מוזיקת עולם ענק שפיטר גבריאל מנהל. חברה מסינגפור שלחה את השירים שלי לפסטיבל, והזמינו אותי למופע המרכזי. הופעתי מול 25,000 איש, כולם לא יהודים, ובילי קובהם, מתופף אגדי, הצטרף אליי. באמצע המופע, כשהוא נתן כמה מכות על התופים, שמעתי משהו בווליום היסטרי באוזן. אמרתי לסאונדמן, 'תרים את הווליום', והוא אמר לי 'זה המקסימום'. קלטתי שמשהו קרה – אני שומע שני צלילים בעת ובעונה אחת".

איך הצלחת להמשיך את המופע?
"זה היה מטורף, נשארו עוד שלושת רבעי שעה. למזלי הייתי כבר עם ניסיון, התחלתי לדמיין איפה אני שם את הצלילים בחך ובפה. לא רק שעברתי את המופע, קיבלתי ביקורת מה-BBC שכתבה שזה היה המופע הכי יפה בפסטיבל, ואני בכלל לא שמעתי חצי ממנו".

מה קרה אחר כך?
"טסתי לישראל, הלכתי לפרופסור יונה קרוננברג בתל השומר. הוא אמר לי: 'תשמע דוד, אין הרבה מחקרים בנוגע לאוזניים, סביר להניח שאיבדת את השמיעה, תתרגל'. הייתי בשיא, לפני סיבוב הופעות בטייוואן, עם שני אלבומי זהב ופלטינה. פזית, אשתי, התקשרה לטייוואן ואמרה להם שמבטלים את ההופעה. אבל היתה שם מאסטר צ'ן יינג, שאחראית על ההופעה, שאמרה: 'שום דבר, אנחנו נתפלל למענו והוא יהיה בסדר'. פזית אמרה 'זה עוד חודש, הוא לא יכול', אבל היא התעקשה: 'הכל יהיה בסדר'".

והשמיעה חזרה?
"חודש אחרי, בדיוק ביום אחד, השמיעה חזרה. כנראה שגם תפילות של בודהיסטים עובדות! המופעים הראשונים היו ללא ווליום, הייתי עדיין בפחדים, אבל לאט לאט התחלתי לחזור לעצמי".

איזה מסר לקחת מהחוויה הזו?
"כל החיים שלי, זה פרופורציות. כל הזמן אני מגיע למצבים קיצוניים – מופיע בוותיקן, ולמחרת מופע בראש העין שאף אחד לא מקשיב לי. אולי הרעיון הוא להיות מאוזן, להבין שנורא קל בתחום הזה ליפול".

ספר לי על החיות שיש לך בבית.
"יש הרבה, בסביבות 30-40. יש ציפורים, ארנבים, חמוסים, כלבים, חתולים, תוכים מדברים, צבים סודניים ענקיים. ממש פינת חי. הייתי יכול לקנות דירה וחצי עם כל הכסף שאני מוציא על בעלי חיים".

מה זה נותן לך?
"אני חושב שזה נותן לי חיבור, אני אוהב גם צמחים, יש לי גינה מהממת. הטבע נותן לי חיבור חזק מאוד לבריאה. אני רואה את בורא עולם בכל ציפור, בכל צבע, בכל גוזל שיוצא. הם מעבירים לי מסר של תום – "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". אתה גם נחשף למוות, לגוזלים שמתים, אתה רואה שהמוות והחיים שזורים זה בזה, שהבריאה היא משהו מופלא שאתה רק חלק קטן ממנו. זה נותן פרופורציות והתפעמות".

איזה שיר הכי חשוב לך בקריירה שלך?
"ללא ספק 'שמור על העולם'. יש שירים פחות מוכרים שאני מאוד אוהב. יש לי עכשיו שיר חדש שנקרא 'תפילה לאל חיי' מתוך תהילים, שהוא דאנס, טראנס, ושילבנו בו את המילים שאמר אוהד בן עמי החטוף שחזר. שמתי לב שהרבה מהחטופים חזרו עם אמונה מטורפת, ואז הכנסתי את המילים שלו כשהוא אומר 'רק בזכות האמונה ננצח, האמונה זה מה שהחזיק אותי, האמונה זה מה שהאיר לי את האור בזמן שהייתי במערות החשוכות'".

דוד ד'אור, היה לי כיף וכבוד גדול.
"תודה רבה, יקר שלי. תבוא אלינו איזה שישי, עם החיות. אתה תתאהב".