בטבע, בעלי חיים מתרבים כמעט תמיד עם בני מינם. הכלאות בין מינים שונות הן נדירות – ובין סוגים שונים? כמעט בלתי אפשרי.
הגנטיקה לרוב לא מסתדרת: הכרומוזומים "לא מדברים באותה שפה", והתוצאה עלולה להיות עקרה, חולה או פשוט לא מתאימה לאף סביבה.
אבל כשמכניסים את האדם לתמונה, הכל משתנה. שועלי הפמפס חיים באזורים שחלקם הפכו בשנים האחרונות ליישובים, כבישים ואזורים חקלאיים – לצד כלבים נטושים או משוטטים. "נטישה של כלבים היא עבירה פלילית בברזיל, אבל היא מתרחשת לעיתים קרובות", הסבירה ברונה זונולסקי, אחת החוקרות. הקרבה בין הכלבים לשועלים על רקע ההרס הסביבתי והאורבניזציה הולידה כנראה את המפגש החריג ואת ה-Dogxim.
הסוף, בנתיים, הוא עצוב. Dogxim מתה ב־2023 מסיבות לא ידועות, וסביר להניח שלא הספיקה להעמיד צאצאים. ייתכן שתישאר מקרה חד־פעמי – אבל ייתכן גם שלא. ככל שהטבע נדחק לשוליים, וגבולות בין מינים מיטשטשים, שאלות חדשות עולות: האם עוד כלאיים מסוגה יופיעו בעתיד?
"התגלית הזו מצביעה על כך שלמרות שהחיות האלה התפצלו לפני כמעט שבעה מיליון שנה, הן עדיין מסוגלות לייצר צאצאים בני קיימא", כתבו החוקרים.
אם כך, אולי Dogxim לא הייתה סוף אלא התחלה של משהו חדש, מוזר, ואולי בלתי נמנע.