על הקשר עם הבעלים עופר ינאי: "הוא רצה מההתחלה שאעבוד עם איטודיס. הוא דורש, מבין, ולא 'רעיל'. הוא חכם מאוד, מבין מה קורה וזה ניכר בכך שהוא מנסה לעשות הכול. כמו שהיה עם מוטלי, עם בברלי ועכשיו עם מיצ'יץ' ואפילו עם איטודיס. עם זאת, הוא גם מאמין מאוד בשחקני המשנה. זה נראה כאילו הוא רוצה להביא את הכי טובים, אבל מה שהעברנו לו, קודם אני ואחר כך דימיטריס, הוא שכדורסל לא נשחק רק עם כוכבים – צריך גם את מה שמסביב. כשצפינו ביחד במשחק פלייאוף בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס ב-2024, קלאיצאקיס עלה מהספסל וחטף את הכדור פעמיים מלורנזו בראון. אמרתי לו: 'כך זה קורה…'. זה לא רק קנדריק נאן וקוסטאס סלוקאס, צריך גם את קלאיצאקיס לשחק הגנה קצת".

על תפקידו: "אני תמיד משתדל להחליף בין תפקיד המאמן הראשי לעוזר. אחרי שנים רצופות כמאמן ראשי, אתה צריך הפסקה. העמדה של עוזר מרגיעה, נותנת אפשרות לראות טרנדים חדשים, להטעין מצברים, לשנות ולשפר גישות, או לאשר לעצמך שמה שעשית היה נכון. אני לא מאמין שיש מאמן ראשון, שני או שלישי – כולנו מאמני כדורסל עם תפקידים שונים".

על חוויות המלחמה בישראל: "זה חלק מהעבודה. אתה מאמץ את ההרגלים, את סגנון החיים, הטוב והרע. ברוסיה קר, אבל הכסף טוב. בישראל המצב מתוח. כשהגעתי לחולון בדצמבר 2019, הכניסו אותי לבית וראיתי חדר מוזר עם דלת כבדה. שאלתי מה זה, אמרו שזה החדר המוגן. לא שמתי לב, עד שאחרי שנה וחצי הייתה תקרית קשה עם רקטות מעזה. אז הבנתי מה זה 'חדר מוגן' ו'כיפת ברזל'. זה קשה, אבל אם אני בתל אביב עכשיו ויש אזעקה – לא קרה כלום. קשה יותר אם המשפחה איתך. אם אני לבד – לא אכפת לי בכלל".