גרייס, תל אביב: תפריט טעימות של גל בן משה מפאסטל. ביקור

מנת הדגל של גרייס מיום פתיחתה – אפילו מלפני שהוגשה בה צלחת אחת, ועל בסיס תמונות בלבד – היא ביף וולינגטון.

המרכיבים קלאסיים יותר, ובצדק – פילה בקר עטוף דוקסל פטריות ושכבת מנגולד בירוק עז, מתחת למעטפת נוספת של בצק שהוא בעצמו סיבה להתרגשות, ובתוך רוטב פריגורדין (Périgourdine) עמוק, סמיך, כבד כנדרש, אבל לא כבד בכלל. לא יודע איך עושים כזה, אבל מצד שני, אני לא גל בן משה.

הוא ממתין למאפים הלוהטים האלה בסבלנות, מודע לחלוטין לציפייה ולהייפ, מחייך לעברם ומחייך לעומתך. אז, הוא משתמש בשני סכינים כדי לחתוך את עיגולי הטוב הללו לארבעה רבעים מדויקים. תחילה שיניים מושחזות, ואז להב חד, עבור הבשר.

כשזה מגיע, עבה וגבוה ואדמדם, אתה כמעט נרתע מהבשרניות. בפועל, זאת חמאה במסווה של סטייק, דרגת עשייה בלתי נודעת במופלאותה שאינה דורשת ממך סכין וכמעט שאינה דורשת ממך שיניים, נעיצות, חיתוך ועוד כל מיני מילים שנצמדות באופן מסורתי לחברותיה. מנת דגל, והרמנו דגל.