גרטה "יצורה מעצבנת", אבל דנה ורון מסוכנת הרבה יותר

גרטה ניזונה לא רק מאופנה או תיאטרליות אלא גם מתמונות קשות שמגיעות מעזה. תמונות שרוב הישראלים פשוט לא נחשפים אליהן. נכון, ייתכן שהיא בוחרת צד באופן נאיבי. אבל יש לזכור שצה"ל אינו מאפשר לכתבים זרים להיכנס לעזה, כך שהמידע שמגיע לעולם מוגבל – וגם המעט שכן יוצא לא זוכה לחשיפה בישראל. כאן נכנסת גם אחריות התקשורת המקומית שמשאירה את הציבור הישראלי במידה רבה של בורות ועיוורון ביחס למה שנראה ונשמע ברוב העולם. גרטה מגיבה למה שנראה לה, ולרבים אחרים, כזוועה. אפשר לקרוא לה "יצורה", אבל קשה לטעון שהרגש שמניע אותה הוא מזויף.

קיפניס טוען שהיא בחרה צד. וזה נכון. היא אכן בחרה באופן חד צדדי, שטוח מדי ומרגיז. אבל צריך להבין שבעיני רבים בעולם גם הבחירה הישראלית מצטיירת כחד צדדית, אגרסיבית, ולעיתים בלתי אנושית.

ובכלל, האם אנחנו כועסים עליה באמת כי היא "יצורה" ו"מעצבנת" ואמרה לנו לא לטוס במטוסים וללבוש פרוות ועכשיו היא גם לא רוצה לראות ילדים רעבים בעזה, או שאולי היא מעצבנת אותנו כי היא מכריחה אותנו להתמודד עם מה שקורה בעזה, מה שאנחנו מנסים להדחיק.

השיח הפוליטי היום כל כך מקוטב, שכל מי שלא קופץ עם דגל ישראל ומגן על חיילי צה"ל הקדושים מכל ביקורת חיצונית ישר מסומן כבוגד, אנטישמי, שמאל קיצוני או סתם "יצורה". אבל אולי מה שאנחנו תופסים כאנטי-ישראליות, הוא אצל אחרים פשוט הזדהות עם סבל, גם אם חד-צדדית ומוטעית. אפשר למתוח ביקורת, אבל כדאי לשמור על מינון. אפשר ללעוג, אבל כדאי לזכור שלא כל מי שעושה טעות הוא אויב – בעיקר אם אין לך שום דרך אמיתית להוכיח לו שהוא טועה.